היועץ המשפטי לממשלה נ' ל'

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בתיק מ"ת 23772-08-14 מיום 7.3.2018 במסגרתה נדחתה בקשת העורר לעצור את המשיבה עד למתן החלטה בעתירה להכרזתה בת הסגרה – לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה), והורה על שחרורה של המשיבה למעצר בית בתנאים מגבילים.

רקע והליכים קודמים

1. ביום 17.8.2014 הוגשה נגד המשיבה עתירה להכרזתה בת הסגרה לאוסטרליה (תה"ג 23733-08-14).

           על פי בקשת ההסגרה, המשיבה מבוקשת באוסטרליה כדי להעמידה לדין שם בגין ביצוע עבירות מין בין השנים 2008-2004 בשלוש קטינות, תלמידות בית ספר שבו שימשה המשיבה כמורה ומנהלת, תוך ניצול מעמדה ותמימותן של הקטינות. בבקשת ההסגרה מיוחסים למשיבה 45 אישומים של מעשה מגונה; 13 אישומים של מעשה מגונה בקטין; 11 אישומים של אינוס וכן שלושה אישומים של ביצוע אקט של חדירה מינית. ביום 6.3.2008 הושעתה המשיבה מבית הספר והיא נמלטה לישראל. במרץ 2012 הוצא נגד המשיבה צו מעצר בבית משפט באוסטרליה.

2. ביום 2.9.2014 הורה בית המשפט (כב' השופט י' מרזל) על מעצרה של המשיבה עד למתן החלטה בבקשת ההסגרה, לאחר שקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות לה וקיומו של חשש להימלטות מאימת הדין.

3. ביום 6.10.2014 הורה בית המשפט (כב' השופט ר' וינוגרד) על שחרורה של המשיבה למעצר בית במגדל העמק, ביחידת דיור הצמודה לדירתו של כב' הרב גרוסמן, כאשר הרב גרוסמן ורעייתו משמשים כמפקחים נוספים על מעצר הבית, בנוסף למפקחים האחרים שנקבעו. בית המשפט הורה כאמור, לאחר שהשתכנע מהעדר חשש להימלטות המשיבה מהדין, לאור מתן פסק הלכה של דמויות רבניות בעלות שיעור קומה, האוסר על בריחה או הברחת המשיבה או מתן סיוע לה בכל דרך שהיא.

4. מאז שחרורה כאמור, התנהלו הליכים במסגרת בקשת ההסגרה, שאיני רואה צורך לפרטם, כאשר ביום 2.6.2016 החליט בית המשפט (כב' השופט א' כהן), שדן בבקשת ההסגרה, להורות על הפסקת ההליכים נגד המשיבה, לאחר שהפסיכיאטר המחוזי קבע כי המשיבה אינה כשירה לעמוד לדין וניתנה הוראה לטיפול מרפאתי כפוי לתקופה של עשר שנים.

5. מאז הופסקו ההליכים המשיבה היתה מטופלת במרפאה של הפסיכיאטר המחוזי בירושלים. המשיבה הגיעה למרפאה אחת לחודש וטופלה על ידי שתי רופאות פסיכיאטריות. בעניין המשיבה התקיימו שלוש וועדות פסיכיאטריות, שהאחרונה בהן היתה ביום 23.1.2018. בהסתמך על דו"ח מטעם הפסיכיאטריות המטפלות, הוועדות הפסיכיאטריות שבו וקבעו כי המשיבה אינה כשירה לעמוד לדין.

6. העורר טוען, כי בידיו ראיות לכך כי המשיבה התחזתה כחולת נפש כאשר התייצבה בפני הרופאות הפסיכיאטריות המטפלות ובפני הוועדות הפסיכיאטריות, כאשר התחזותה נעשתה במטרה להתחמק מהליך ההסגרה. בגין כך אף נפתחה נגד המשיבה חקירת משטרה. העורר הצביע על ראיות שנאספו במהלכה של חקירה סמויה, מהן עולה כי המשיבה התחזתה כחולת נפש, בעוד זו תועדה מנהלת אורח חיים נורמטיבי, מבצעת קניות לבדה, כותבת המחאה בסניף דואר, משוחחת עם חברים ובני משפחה ונשמעת בהאזנות סתר כשהיא משוחחת עם אחרים ככל האדם.