היועץ המשפטי לממשלה נ' דקמאק(אסיר)

פסק דין

1.בפנינו עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים (להלן: "הוועדה"), מיום 11.9.13, אשר קיבלה את בקשת משיב 2 (להלן: "המשיב") לשחרור מוקדם בתנאי תוכנית השיקום הפרטית של מרכז אלאמל ובתנאי שיחתום במשטרת בנימין פעם בשבוע.

2.המשיב מרצה מאסר חמישי, למשך 9 שנים, בגין הרשעתו בשלוש עבירות שוד של מוניות מנהגיהן, תוך איום בנשק קר וחם, בשימוש במסמך מזויף והתחזות כאחר נושא ת"פ 6504/06 (בית המשפט הצבאי יהודה) ובגין הרשעתו בתפ"ח 8003/07 (מחוזי ירושלים), שבו הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון ב-37 תיקי חקירה שונים בעבירות של גניבת רכב, פריצה לרכב, אחזקת מכשירי פריצה, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאחר, תוך היותו שב"ח (ראה נספחים ה' לעתירה).

הדיונים בפני וועדות השחרורים

1.הוועדה הראשונה התכנסה בסמוך לתום ריצוי שני שליש ממאסרו של המשיב (להלן: "הוועדה הראשונה"). בתאריך 31.10.12 ודחתה את בקשתו לשחרור מוקדם.

הוועדה קבעה כי המשיב הציג בפני כל אחד מגורמי הטיפול, וביניהם עמותת "אלאמל", נתונים שונים באופן ששירת אותו בצורה הטובה ביותר באותה העת. כך, בעוד שבפני עמותת "אלאמל" שטח המשיב סיפור ילדות קשה, מטיעוני סנגורו עולה, כי המשיב הינו בן למשפחה מכובדת ונורמטיבית. הוועדה קבעה כי משהצליחו בני המשפחה בחייהם, ניכר כי הסיבה שהמשיב לא הצליח לעשות זאת נעוצה בעיקר בו והיה ראוי שלא ישליך זאת על משפחתו.

הוועדה הביעה חששה מכך שהבעת החרטה בפני "אלאמל" נעשתה מן הפה ולחוץ, כמהלך מניפולטיבי על מנת להשיג את השחרור המוקדם. יחד עם זאת ציינה הוועדה, כי היא ערה לכך שהמשיב החל בהליכי שיקום והוסיפה כי אלה מצויים בעיצומם וטרם הבשילה במשיב היכולת ליצור שינוי משמעותי באורח חייו. כמו כן ציינה הוועדה כי הן הגורמים הטיפוליים והן הוועדה לא הבינו את המניע לביצוע העבירות ומשכך דחתה הוועדה את הבקשה והמליצה למשיב להמשיך לפעול למען שיקומו, שאז יוכל להגיש בקשתו בשנית.

2.עתירה שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי מרכז לוד על החלטת הוועדה הראשונה נדחתה בהסכמתו. בית המשפט רשם בפניו את "דברי הוועדה לפיה העותר יוכל להגיש בקשה חדשה לשחרור על תנאי בחלוף 6 חודשים מיום החלטת הוועדה נושא העתירה".

3.בתאריך 22.5.13 התקיים הדיון השני בעניינו של המשיב (להלן: "הוועדה השנייה") במהלכו הוברר כי המשיב משתתף בטיפול בקבוצה לשינוי דפוסים, שאמור להסתיים במחצית חודש אוגוסט 2013. משכך, ובהסכמת הצדדים, נדחה הדיון בעתירה.

4.בתאריך 11.9.13 התקיים הדיון בוועדה שהחלטתה היא נושא עתירה זו.

הוועדה ציינה, כי על מנת להבין את המניע לביצוע העבירות, ולאחר שהקבוצות הטיפוליות הקודמות לא הביאו אותו למסקנה ברורה בנושא המניע לעבירות, המשיב נטל חלק בקבוצה טיפולית נוספת שעניינה "שינוי דפוסים". המשיב השתתף באופן פעיל בכל מפגשי הקבוצה, עבר דרך טיפולית יפה מאוד ונתרם מכך.

הוועדה קבעה כי המשיב עמד בכל הדרישות של הוועדות הקודמות שדנו בעניינו, וכן בדרישות שירותי הטיפול בבית הכלא ושל בית המשפט שדן בעתירתו והיום הוא מבקש לפרוע את החוב של החברה כלפיו.

הוועדה קבעה כי נוצרה אצל המשיב ציפייה, שככל שישתף פעולה יבוא על שכרו בצורת שחרור מוקדם וזאת לא כפרס על השתתפותו בתהליכי הטיפול, אלא כחלק מהתהליך הטיפולי שעבר, אשר גרם לשינוי בדרכי חשיבתו והבנתו את קורותיו. לאור כל אלה יש להראות למשיב ולאחרים כמותו שהממסד והחברה מעריכים את המאמצים והטיפול הממושך.

עוד קבעה הוועדה, כי אין זו פעם ראשונה שתושבי הרש"פ משתחררים על תנאי וכי תכנית השיקום הפרטית של עמותת "אלאמל" עונה על צרכי המשיב ונותנת להם מענה הולם. על פי התכנית הנ"ל, תקבל הוועדה חוו"ד ודיווחים על התנהלותו של המשיב ובנוסף, המשיב יחתום אחת לשבוע במשטרת בנימין.

הוועדה לא התעלמה מריבוי וחומרת העבירות, אך קבעה כי אין להתעלם גם ממשך המאסר הנוכחי, שהינו ארוך במיוחד, ומההליך הטיפולי הממוקד שעבר המשיב, תוך שיתוף פעולה משמעותי מצידו.

5.בתאריך 17.9.13 דנה הוועדה בבקשה לדיון חוזר שהגיש העותר לאחר שהתקבלה עמדת משטרת ישראל לפיה אסירים משוחררים תושבי הרש"פ לא רשאים לחתום בתחנת משטרת בנימין, כפי שהחליטה הוועדה כאחד התנאים לשחרורו המוקדם של המשיב.

לאחר ששמעה טיעונים מפי ב"כ הצדדים דחתה הוועדה את הבקשה לאחר שהטילה ספק אם עמדת משטרת ישראל מהווה "עובדות חדשות" וקבעה שהיא אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטת הוועדה נושא העתירה וההליך הנכון הוא "הגשת ערר לביהמ"ש המחוזי" (ראה נספח ג' לעתירה).

נימוקי העתירה:

הוועדה שגתה בכך שלא ערכה את האיזון המתחייב מן הנתונים שפורטו בפניה ולא נתנה דעתה למסוכנותו של המשיב ולכך שהוא אינו ראוי לשחרור.

הוועדה שגתה כשלא נתנה די משקל לחומרתן היתרה של נסיבות ביצוע העבירות, שכללו מספר רב של עבירות רכוש תוך הפעלת אלימות חמורה, אשר יש בהן, לכשעצמן, כדי ללמד על מסוכנותו של המשיב.