היבי נ' המגן חברה לביטוח בע''מ

פסק דין

1.בפניי תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונה בה היה התובע מעורב ביום 24.5.03 בעת שנהג ברכב המבוטח באמצעות הנתבעת (להלן: "התאונה").

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות אירוע התאונה והכיסוי הביטוחי, אלא לעניין גובה הנזק.

2.התאונה אירעה כאשר התובע נהג ברכבו ועצר בצומת סומך ליד שפרעם לפני מופע רמזור אדום. אותה עת רכב אחר פגע ברכב בו נהג התובע מאחור. לאחר אירוע התאונה הועבר התובע באמצעות אמבולנס לבית חולים בני ציון בחיפה שם הוא התלונן על כאבים ורגישות בצוואר. בבדיקת התובע לא התגלו סימני חבלה חיצוניים, חוסר נוירולוגי או ממצא אובייקטיבי אחר כלשהו ועל כן הוא שוחרר מבית החולים עם המלצה לנטילת תרופות נגד כאבים וחופש מחלה למשך 4 ימים.

התובע הינו יליד 10.9.1957, בן 46 בתאונה.

3.לבקשת התובע מונה פרופ' וולפין כמומחה מטעם בית המשפט ובחוות דעתו נקבע כי לתובע לא נותרה נכות כלשהי בעקבות אירוע התאונה.

4.במסגרת הדיון בתביעה העיד התובע והנתבעת הגישה ראיות מטעמה ללא הזמנת עדים.

5.התובע טען כי היה בתקופת אי-כושר בעקבות התאונה למשך כשלושה חודשים ובשל כך נבצר ממנו לעבוד כשכיר בעמותת ''אל-גורבאל'' וכן עבד באופן חלקי בתור מנהל ובעל תזמורת אירועים ולצורך כך אף שכר קבלני משנה ועובדים שכירים.

התובע לא הגיש תעודות מחלה כחלק מראיותיו, ודי בטעם זה על מנת לדחות טענתו להפסד השתכרות לעבר בעקבות אירוע התאונה, זאת למעט תקופת אי-כושר בת 4 ימים אשר נקבעה בתעודת חדר המיון אליו פנה ביום התאונה, מוצג נ/3.

6.למעלה מהצורך, ממספר טעמים נוספים יש לדחות טענותיו של התובע לעניין הפסד השתכרות לעבר למשך כשלושה חודשים, ואלה הם:

א.התובע לא הגיש כל ראיה ולא הזמין כל עד להוכחת הפסדיו הנטענים מעבודתו כעצמאי. ודוק, בחקירתו הנגדית טען התובע כי הוא מנהל ספרים ועורך רישומים מסודרים לעניין האירועים שהוזמנו ובוטלו, כביכול, במהלך תקופת אי-הכושר הנטענת (שם, עמ' 29 שטרה 3 לפרוטוקול הדיון). הימנעות התובע מהצגת הראיות הנ'ל אומרת דרשני ומקימה את החזקה כי הגשתם היתה פועלת לרעתו.

ב.כאמור, התאונה אירעה ביום 24.5.03. על אף זאת בסעיף ו' רישא לתצהירו טען התובע באומרו: "רצ"ב תצהירי לפיו לא עבדתי והייתי בחופשת מחלה עקב מצבי כתוצאה מתאונה (כך במקור – ר.ח.) הדרכים הנדונה מיום 03.05.03 עד 18.8.03". למותר לציין כי לא יעלה על הדעת כי התובע היה בחופשת מחלה בעקבות התאונה כבר ביום 3.5.03, שלושה שבועות לפני אירוע התאונה. אין לומר כי עסקינן בטעות קולמוס אשר נפלה בתצהיר התובע, שכן גם במסמך המצורף לתצהירו נטען כאילו התובע היה בחופש מחלה החל מיום 3.5.03.

ג.העדר כל ממצא אובייקטיבי בבדיקת התובע בחדר המיון ביום אירוע התאונה והמלצת הרופא שם כי ישהה במנוחה למשך 4 ימים בלבד, אינה מתיישבת עם טענתו לתקופה כה ממושכת של אי-כושר מעבודה.

7.לאור האמור לעיל, אין לפסוק לתובע הפסד השתכרות לעבר למעט הפסדי הכנסה כשכיר בגין 4 ימים כפי שנקבע בתעודת חדר מיון. לעניין גובה הכנסתו של התובע בתקופה הנ"ל, ניתן ללמוד מטופס 106 של עמותת ''אל-גורבאל'' בה עבד כשכיר באותה עת, מוצג ת/2 ממנו עולה כי הכנסותיו ברוטו באותה שנה היו 32,780 ש"ח. בנסיבות העניין ייפסק לתובע בגין הפסד השתכרות לעבר סך של 800 ש"ח.

8.התובע טען כי נזקק לעזרת קרובי משפחה ומכרים, אולם, גם טענה זו לא נתמכה בכל ראיה או עדות. אי לכך, ולאור פגיעתו הקלה של התובע בתאונה, לא ייפסק לו פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה.

9.התובע טען כי בעקבות אירוע התאונה הוא הופנה לטיפולי פיסיותרפיה. התובע לא הגיש כל הפניה רפואית לביצוע טיפולים כאמור. בנסיבות העניין, בהתחשב בפגיעתו הקלה של התובע, אין לייחס את טיפולי הפיסיוטרפיה הנטענים לתאונה, מה גם והתובע אישר בחקירתו, כמו גם בתצהירו המצורף לתיק המוצגים של הנתבעת, כי בעבר הוא היה מעורב ב-6 תאונות שונות ובכולן ללא יוצא מהכלל הוא נפגע בצוואר.

10.התובע הגיש קבלה על סך של 770 ש'ח ליום 22.1.04 בגין הוצאות העברה באמבולנס ביום התאונה, מוצג ת/4, והוא זכאי להחזר הוצאה זו. הסכום הנ''ל משוערך להיום מגיע לסך של 1,086 ש''ח. התובע הוסיף והגיש קבלות עבור הוצאות רפואיות, מוצג ת/7, ואשר הרלוונטי מהם לתאונה נשוא התביעה מגיע לסך של 84 ש''ח.

לאור האמור לעיל, יפסקו לתובע בגין הוצאות רפואיות לעבר סך של 1,200 ש''ח.

11.התובע הציג דרישת בית חולים בני ציון לתשלום סך של 546 ש''ח בגין הפנייתו לחדר המיון במועד התאונה. לא הוגשה כל ראייה בדבר תשלום הסכום הנ''ל, אף לא נטען כי הסכום שולם.

בנסיבות העניין, לא יפסקו לזכות התובע הוצאות המיון, אולם, ככל שתהיה דרישה נוספת לתשלום אותן הוצאות, על הנתבעת לשאת בחוב, אך בכפוף לכך כי התובע יפנה אליה בדרישה במכתב רשום תוך 14 יום מקבלת דרישת בית החולים.