הטלת קנס בגין הפרת הסדרי ראייה

1.         המבקש והמשיבה, הינם בני זוג הנשואים זה לזו מיום 12.7.89 ומנישואיהם נולדו להם שני ילדים, ד' ילידת שנת 1993 וע', יליד שנת 1997.

2.         בין הצדדים פרץ משבר קשה, אשר בעקבותיו עזבה המשיבה את בית מגורי הצדדים בשוהם, ושכרה דירה למגוריה בבת ים בסמוך לבית מגורי אימה.

            מספר ימים לאחר הפרדת מגורי הצדדים, עברו הילדים מבית האב אל בית האם באמצעות מונית, ללא ליווי של מי מההורים.

3.         למן תחילת ההליכים המשפטיים בין הצדדים, נתקבל דיווח מיחידת הסיוע, אליה הופנו הצדדים, כי בין ההורים שורר סכסוך רב עוצמה ההולך ומחריף, כאשר ההורים לא נרתעו לקיים וויכוחים סוערים ביחידה גם בנוכחות ילדיהם.

            בפגישה שקוימה ביחידת הסיוע בשיתוף פסיכולוגית היחידה, נחשף קונפליקט קשה בין ההורים, אשר אינו מאפשר להם לקיים כל שיחה בעניין הילדים.

4.         הילדים לא עברו תהליכי פרידה הדרגתיים ממסגרות החינוך, מהמסגרות החברתיות ומביתם, והחל מתחילת המשבר בין ההורים, נקלעו הם לעין הסערה, נתלשו מהתא המשפחתי בו גדלו מאז לידתם ונחשפו ע"י שני הוריהם ובשלבים מאוחרים יותר, בעיקר על ידי אימם להליכים המשפטיים המתנהלים בין ההורים, כאשר האב מוצג לכל אורך הדרך, כמי שאינו חפץ בטובתם, כמי שבכוונתו לפגוע באורח חייהם, למנוע מהם את בגדיהם, את ספריהם ואת יכולתם לנסוע לחופשה עם אימם לחו"ל.

5.         להבנת התמונה בכללותה, יוסבר, כי מדובר בהורים, אשר עד לפרוץ המשבר ביניהם, תפקדו כהורים נורמטיביים.

            אין כל מחלוקת כי האב נטל חלק מיטיב וחיובי בחייהם של הילדים, השתתף באירועים שונים בבתי הספר, והיה המופקד העיקרי על השתתפותו האינטנסיבית של הבן בחוג לכדורגל.

            מדובר באב שהינו מנהל חברה, ללא כל חריגה בעבר מנורמות התנהגות רגילות המאפיינות משפחה מהרקע הסוציו-אקונומי של הצדדים.

6.         בתאריך 9.1.08, במסגרת החלטה שניתנה על ידי בתמ"ש 30854/07, בו עתרה המשיבה למתן צו הגנה כנגד המבקש, התייחסתי למחלוקת שנתגלתה בין הצדדים עוד ביחידת הסיוע, זמן קצר מאוד לאחר שהילדים עברו להתגורר עם אימם בבת  ים, באשר לאפשרות של לינת הקטינים אצל אביהם במחצית מסופי השבוע.

            כבר בפגישה הראשונה ביחידת הסיוע, התנגדה האם נמרצות להסדרים שבמסגרתם ילונו הקטינים בבית אביהם בסופי שבוע, וזאת עוד בטרם צצו ועלו כל הטענות שיש לאם בעניין השבת חפצים על ידי האב, בעניין תשלום דמי מזונות ובעניין התנהגות של האב, והתבטאויות של האב כלפי הילדים בעת המפגשים בינו לבינם.

            תיאור המפגשים בין האב לבין הילדים, הינו זהה לחלוטין והיה זהה מלכתחילה בין דברי האם בפני בעת שעתרה לקבלת צו ההגנה, לבין מכתב של הבת שצורף לאותה בקשה ושהאם ממשיכה ועושה בו שימוש עד עצם היום הזה.

            במכתב הבת מיום 8.1.08, היא מתייחסת לדוגמא, לכך שהאב לא הביא לילדיו את הדברים הבסיסיים הנחוצים להם ביום יום, כגון, אנציקלופדיות, בגדים חורפיים וספרי לימוד.

            אותה עת, היו בידי האם מפתחות הדירה בשוהם שנשכרה ע"י שני ההורים ולא היה לה כל קושי להגיע לדירה וליטול ממנה כל חפץ שנחוץ היה לילדים.

            על פי התרשמותי, שרתה העובדה שהחפצים לא הגיעו לבית הילדים, את מגמתה הבולטת והחד משמעית של האם, ליצירת נתק בין הילדים לבין אביהם ולהסתת הילדים, באופן פרוע כנגד האב, מבלי שיהא ביכולתה ליצור הפרדה כלשהי בין תחושותיה כלפי האב לבין צורכיהם הנפשיים של הילדים, בקיום קשר עם אביהם.

7.         איני מוציא מכלל אפשרות, כי תגובותיו של האב בפרוץ המשבר בין הצדדים, חרגו מתגובות סבירות, וכי המצב אליו נקלע לפתע, כאשר מערכת החיים המשפחתית התרסקה, גרם לו להתנהג גם בנוכחות הילדים, בדרך בלתי ראויה ובלתי הולמת, תוך שהוא נותן דרור לרגשותיו, לצערו ולאובדן העשתונות שלו, בנוכחות הילדים, ומבלי להבין עד תום את השלכות התנהגותו על נפשם הרכה.

            עם זאת, ברור לי כי תוך זמן קצר, האב התעשת, חיפש אחר דרכים  לשמירת קשר סביר, שוטף ורגיל עם ילדיו, תוך גילוי נכונות להיכנע לסדרי הראיה הבלתי סבירים והבלתי הוגנים שנכפו עליו, ותוך התעלות בנכונותו להגיע לבת ים על מנת לעזור לילדיו בלימודיהם בספריה העירונית בבת ים.

            האב הצליח להכיל את הזעם המוטח כלפיו ע"י בתו המצויה בגיל ההתבגרות, לא וויתר עד היום ואין בכוונתו לוותר על הקשר עם הבת.

8.         כל הטענות כלפי התנהגותו של האב, מתייחסות למפגשים שהתרחשו לאחר שהילדים עברו להתגורר בבת ים, ואילו ההתנגדות לכך שהילדים ילונו בבית האב, קדמה למפגשים אלו.