הטלת עיקולים על שורה של נכסים של נישום על מנת להבטיח את גביית המס בתום ההליך השומתי

הקדמה

1. מונחת בפניי בקשה של רשות המיסים לעקל את רכושם של המשיבים על פי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") וזאת לשם הבטחת גביית המס מהם (להלן: "הבקשה").

לבקשה שהוגשה ביום 22.8.2016 צורף תצהיר של מר עמית מנור, המשמש כמפקח במשרד פקיד השומה (להלן: "מנור"), וכן צורפו חומרי ראיות שונים.

2. המבקש הוציא למשיבים שומה לפי סעיף 194 לפקודה לשנות המס 2010-2013. הודעה על המס על פי השומה הומצאה למשיבה (גב' אסתר בלולו) ביום 8.9.2016 ומשלא שולם המס כנדרש, ולא הומצאה ערובה להנחת דעתו של המבקש, הוגשה הבקשה דנן.
3. צו עיקול במעמד צד אחד ניתן ביום 22.8.2016 ונרשמו צווי עיקול על שורה של נכסים של המשיבים וביניהם נכסי מקרקעין בראשון לציון ובכפר-סבא, רכבים, חשבונות בנק ומניות בחברות.
4. ביום 15.9.2016 הוגשה תגובת המשיב לבקשה שנתמכה בתצהיר מטעם המשיב, מר שמעון בלולו (להלן: "בלולו"), וצורפו ראיות שונות.

לא הוגש תצהיר מטעם המשיבה והיא לא התייצבה לדיון בבקשה.

5. ביום 20.9.2016 התקיים דיון בבקשה להותיר את העיקולים על כנם. נשמעו טיעוני הצדדים, המצהירים נחקרו ארוכות על תצהיריהם וניתן צו לכתיבת סיכומים.
6. ביום 5.10.2016 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכמה לפיה יוסרו צווי העיקול ביחס לחשבונות הבנק (למעט פיקדונות וני"ע) אך העיקולים נותרו על כנם בנוגע לנכסים האחרים, עד למתן החלטה בבקשה.

 סעיף 194 לפקודה

7. הכלל הרגיל הנוהג בדיני מיסים הוא שלא ניתן לגבות חוב מס של אדם כל עוד הוא שנוי במחלוקת בינו לבין רשות המיסים (סעיפים 183 ו- 184 לפקודה). חוב המס יהיה בר גבייה רק עם תום ההליך השומתי, ואם הוגש ערעור לבית המשפט, רק לאחר מתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בערעור מס הכנסה.
8. סעיף 194 לפקודה מהווה חריג לכלל זה, שכן הוא מאפשר לפקיד המס לעקל את נכסיו של הנישום לצורך גבייה עתידית של המס, למרות שהמס עדיין שנוי במחלוקת.

חריג זה ניתן להצדיק רק אם קיימת עילה ממשית לחשש מפני כישלון גביית המס אצל אותו נישום, לו תידחה בעניינו גביית המס, וכאשר שומת המס שהוצאה לו מבוססת על ראיות מהימנות וסבירות לכאורה.

9. במסגרת דיון בבקשה להטלת עיקול לפי סעיף 194 לפקודה על בית המשפט לבחון שני דברים:

• האם השומה סבירה ומבוססת לכאורה?

 יובהר כי במסגרת זו אין בית המשפט בודק באופן דקדקני את יסודות השומה. בדיקה זו תמתין לשלב הליכי השומה וההשגה הרגילים. טיב הבדיקה בשלב זה הוא נגזרת של טיב הסעד המוענק לפי סעיף 194לפקודה, שהוא סעד זמני באופיו, ואשר נועד לשמר את נכסי הנישום על מנת שבבוא העת לגבות את חוב המס (לפי סעיפים 183 ו-184 לפקודה), לא יעמוד פקיד המס בפני שוקת שבורה ויהיה לו ממה להיפרע.

• האם קיים חשש ממשי שהמס על פי השומה לא ייגבה אם לא יינתן הסעד המבוקש?

לחשש כאמור יכולות להיות אינדיקציות שונות הנלמדות מהתנהגותו הכללית של הנישום, האם ניסה להבריח נכסים בעבר, רמת הציות שלו לחוק, טיב נכסיו, נזילותם ושווים ביחס לחבות המס הנטענת.