הטלת חובה על הבנק ליידע את הלווים על האפשרות לערוך ביטוח חיים חורגת

1.      התובעת ובעלה המנוח (להלן:" המנוח") נטלו מהנתבע (להלן:" הבנק") שתי הלוואות בסכום כולל של 150,000 ש"ח לצורך שיפוץ דירתם. ההלוואות ניתנו במסגרת הסכם משכנתא מסגרת וחוזה הלוואה שנחתמו בחודש אפריל 2001.

ככלל נוהג הבנק לדרוש מלווים לרכוש ביטוח חיים כתנאי למתן ההלוואה באמצעות חברת הביטוח הקשורה עם הבנק או באמצעות חברת ביטוח חיצונית אחרת, בהתאם לבחירת הלווים. הדרישה מתייחסת ללווים עד גיל 55.

הבנק התנה את מתן ההלוואה בכך שהתובעת תבוטח בפוליסת ביטוח חיים והתובעת אכן בוטחה בביטוח חיים מטעם הבנק. מאחר והמנוח היה מעל גיל 55, לא דרש הבנק שהוא יבוטח בביטוח חיים.

2.      המנוח נהרג באסון התמוטטות הרצפה באולמי ורסאי ביום 24.05.01. מאחר והמנוח לא בוטח כאמור, נושאת התובעת בפירעון ההלוואות לבדה.    

3.      לטענת התובעת, בזמן שנמסר לה ולבעלה כי המנוח אינו חייב בביטוח חיים, היה על הבנק להסביר להם כי הם היו יכולים לרכוש ביטוח חיים למנוח בחברת ביטוח חיצונית, למרות גילו. לטענתה, אם היה הבנק מסביר להם זאת, הם אכן היו רוכשים ביטוח חיים. עוד לטענתה, משלא עשה כן, הפר הבנק את חובותיו כלפיה וכלפי המנוח, לרבות חובת הנאמנות, חובת הגילוי, חובת תום הלב  והחובה לנקוט אמצעים סבירים למניעת נזק.

בסעיף 7 לתצהיר עדותה ראשית הצהירה התובעת:

"הפקיד לא הרחיב הדיבור בעניין הביטוח של בעלי ולא אמר לנו שיש אפשרות לבטח את בעלי בחברת ביטוח אחרת. אנחנו הבנו מדברי הפקיד כי אין כל אפשרות לבטח את בעלי בגלל גילו, ואין מה לעשות. אם היינו יודעים שיש אפשרות לעשות ביטוח חיים שלא באמצעות הבנק היינו מבטחים את בעלי, גם אם היה צריך לשלם על כך סכומים יותר גדולים.".

בתביעה מבקשת התובעת להורות כי לאור התנהלות הבנק והפרת החובות על ידו חדלו החיובים על פי הסכמי ההלוואה ביום פטירת המנוח, ועל הבנק להחזיר לה כל סכום ששולם מאז. כן דורשת התובעת פיצוי בסך של 5,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בשל החרדה והמצוקה מהידיעה שהיא תאלץ לשלם לבדה את מלוא יתרת ההלוואות.

4.      לטענת הבנק, טענת התובעת מופרכת מבחינה עובדתית ומשוללת כל בסיס משפטי. לטענתו, למרות סיכומיה רחבי ההיקף, לא עלה בידי התובעת ללמד איזו חובה הופרה על ידי הבנק או על כל פגם אחר בפעולת הבנק. עוד לטענת הבנק, הלווים היו מודעים היטב לעובדה שלא הייתה כל מניעה לרכוש ביטוח חים עבור המנוח בחברת ביטוח חיצונית וזאת מהטעם הפשוט שמספר חודשים בודדים קודם לנטילת ההלוואה בבנק רכש המנוח פוליסת ביטוח חיים ב"כלל חברה לביטוח בע"מ" בסכום העולה על סכום ההלוואה שניטלה מהבנק.

5.      מטעם התובעת העידו הבת טל ויינר והתובעת עצמה.

6.      מטעם הבנק העידו מירית בן שאול - עובדת הבנק בתקופה הרלבנטית אשר טיפלה בתיק ההלוואה; חגי הדרי, עובד הבנק, אשר טיפל אף הוא בתיק ההלוואה; מאיר גינזבורג מזכיר הבנק ואחראי על הביטוחים בבנק בתקופה הרלבנטית ונעמי גולן עובדת ב"כלל חברה לביטוח בע"מ".

העובדות

7.      בתצהיר העדות הראשית הצהירה התובעת:

"ביום 16.4.01 הגעתי כאמור יחד עם בעלי המנוח לחתום על מסמכי ההלוואה, ויחד עימנו הגיעה בתי טלי כדי לחתום על ערבות להלוואות. הפקיד הציג לנו את מסמכי ההלוואות והראה לנו היכן לחתום. אנחנו עשינו כדבריו וחתמנו במקומות שהתבקשנו. הפקיד הציג לנו טופס נוסף ואמר שבטופס זה אנחנו חותמים על כך שבעלי המנוח לא יהיה מבוטח בביטוח חיים מפאת גילו, ואנחנו חתמנו כפי שהתבקשנו" (סעיף 6 לתצהיר).

בהמשך:

"הפקיד לא הרחיב הדיבור בעניין הביטוח של בעלי ולא אמר לנו שיש אפשרות לבטח את בעלי בחברת ביטוח אחרת. אנחנו הבנו מדברי הפקיד כי אין כל אפשרות לבטח את בעלי בגלל גילו, ואין מה לעשות. אם היינו יודעים שיש אפשרות לעשות ביטוח חיים שלא באמצעות הבנק היינו מבטחים את בעלי, גם אם היה צריך לשלם על כך סכומים יותר גדולים" (סעיף 7 לתצהיר).

התובעת מדגישה:

"בעלי היה המפרנס העיקרי. הוא היה עצמאי ועבד כנהג הסעות והשתכר כ- 8,000 ש"ח נטו בחודש. אני עובדת בחברת ברזני כמזכירה ובזמן שלקחנו את ההלוואה השתכרתי כ- 4,000 ש"ח לחודש. היום אני נאלצת לשלם את תשלומי המשכנתה בעצמי בסך של 1,700 ש"ח לחודש" (סעיף 8 לתצהיר התובעת).

8.      ביום 23.11.05 חתמה התובעת על תצהיר עדות משלים אשר התייחס לביטוח החיים שנעשה למנוח בחברת כלל. בתצהיר היא כותבת: