הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' Google Inc

החלטה

אין מחלוקת בין הצדדים, שדין התובענה להימחק, תוך שהתובעת מוותרת על תביעותיה הכספיות. כך ביקש התובע, וכך מסכימה הנתבעת, מאחר שאין תוחלת לצו להסרת הפירסומים בבלוג שנכלל בשרתי הנתבעת, לאחר שהבלוג, באותה כתובת, נדד לפלטפורמה אחרת. המחלוקת נסובה רק על שאלת ההוצאות.

לפיכך, אני מוחק את התובענה ומבטל את דיון ההוכחות שנקבע.

התובע טוען שיש לחייב את הנתבעת בהוצאות ראויות, שכן נקבע שלבית המשפט הסמכות לדון בתביעה והפירסומים הוסרו רק לאחר נקיטת הליכים משפטיים הולמים. לטענת התובע, יש בפסיקת הוצאות כדי להרתיע את הנתבעת מדרכה המאלצת גורמים מוכפשים לנהל תיק משפטי, על עלויותיו הרבות. הנתבעת טוענת כי זו תובענת סרק, שלא הוגשה כנגד הגורם הנכון, ואין בה תועלת. מפעיל האתר הוא שהעביר את האתר לפלטפורמה אחרת, ללא קשר לנתבעת. בינתיים, גרם התובע להוצאות רבות לנתבעת.

בטענות התובע יש הצגה לא נכונה של קביעותי בדיון מיום 28.4.11. בעמ' 2 לפרוטוקול קבעתי שבשלב זה אתן החלטה רק באשר לסמכות המקומית, דהיינו הסמכות המקומית הפנימית. הנתבעת טענה, שגם אם אקבע שיש סמכות במשפט הבינלאומי הפרטי לבתי המשפט של מדינת ישראל, הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט בירושלים, כדין "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה", כאמור בתקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי. בכל יתר הטענות אמרתי לדון במסגרת פסק הדין. בשאלה ספציפית זו שמעתי טענות והחלטתי שהסמכות המקומית הפנימית נתונה גם לחיפה, ולכן דחיתי את טענת העדר הסמכות המקומית הפנימית, וחייבתי את הנתבעת בהוצאות. לא דנתי ולא הכרעתי בשום טענה אחרת.

אני מאשר את טענות הנתבעת, שלא דנתי ולא הכרעתי בטענה שמדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה. כמו כן, לא דנתי ולא הכרעתי בשאלה האם הדין החל על התובענה הוא הדין האמריקאי, כטענת הנתבעת, אבל קבלתי את הסכמת התובע, שאם הדין החל הוא הדין האמריקאי, דין התביעה להידחות. בנוסף, לא דנתי בטענות הנתבעת, שאם אם הדין הישראלי חל על התביעה, דין התביעה להידחות.

אשר לסעד הזמני, אמנם ניתן צו ביניים, אבל הוא לא נכנס לתוקפו, ונזנח בדיון ביום 28.4.11, כנגד דיון מהיר לגופו של ענין.

כעולה מהבקשה למחיקה, נרשם באתר, שהוא חסום לכניסה מ- IP מסוימים עקב החלטה לא הגיונית שלי, וכי יש לפנות אלי לקבלת הסברים. אין ספק, שאין החלטה שלי, בעלת תוקף, שהורתה על חסימת כניסה כלשהיא. מכל מקום, אני מבין שחסימה זו נעשית באתר החדש של הגורם המשמיץ כנטען, ולא באתר של הנתבעת, והיא לא אחראית לחסימה זו ולאמירה זו.

כאמור, לא דנתי בתובענה לגופה. לא נשמעו ראיות ולא נטענו הטענות בתובענה, ועל כן לא ניתן לומר שמדובר בתביעת סרק, כפי שלא ניתן לומר שיש להרתיע את הנתבעת לסור מדרכה. אני מקבל את טענת התובע, שפסיקת הוצאות תשדר לנתבעת, שעליה לסור מדרכה המאלצת גורמים מושמצים לנהל תיק משפטי. לא הגעתי למסקנה, שהנתבעת היא המאלצת גורמים מושמצים לנהל נגדה הליכים משפטיים, וכי דרכה בניהול הפלטפורמה, מקימה זכות תביעה נגדה למי שמושמץ על ידי המשתמשים בפלטפורמה. אין בדעתי לשדר לנתבעת מה שלא שוכנעתי ולא קבעתי. לכן, לא אפסוק הוצאות כנגד הנתבעת על מנת לשדר לה כטענת התובע. מאידך, לא אפסוק כנגד התובע הוצאות בהנחה שהגיש תביעת סרק, כאשר לא שוכנעתי ולא קבעתי כך.

כאמור בתשובת הנתבעת, פנתה לתובע עוד קודם להגשת כתב ההגנה והודיעה על נדידת האתר לפלטפורמה אחרת, אך לא נענתה ונאלצה להגיש כתב הגנה. מוטב היה לתובע שיסכים למחיקת התביעה, מייד כאשר איבדה את התועלת שבה. על כן, אפסוק לנתבעת הוצאות כלפי התובע.

הנתבעת לא הגישה הסכם שכר טירחה. לכן, אפסוק שכר טירחה בגין הגשת כתב ההגנה לפי תקנה 512.

עם מחיקת התביעה, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 8,700 ₪.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"א, 05 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: