החרגת בית המגורים בהתאם להסכם ממון

1. התובעת הגישה תביעה לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון לעניין  בית המגורים בא. הידוע כגוש x חלקה x   (להלן: הבית) ובה ביקשה הסעדים הבאים:

א.         פסק דין הצהרתי לפיו בני הזוג הינם בעלים במשותף ובחלקים שווים בבית.

ב.         נקיטת אמצעים לשמירת זכויות התובעת בבית כולל צו מניעה האוסר מכירת הרכוש שלא ניתן לעקלו.

ג.          להימנע מכל פעולה ו/או מעשה ו/או מחדל שיש בהם כדי לפגוע בזכויות התובעת במחצית הבית.

ד.         ליתן צו המורה לנתבע ו/או ללשכת רישום מקרקעין לרשום את התובעת כבעלת מחצית הזכויות בבית.

ה.         לקבוע פעולות ברכוש הטעונות הסכמת שני הצדדים.

2. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 31.5.10, בהיותם גרושים, ולהם 2 ילדים בני 8 ו-5 שנים.
3. הבית נשוא המחלוקת הינו בית מגורים המצוי על מגרש הרשום על שמו של הנתבע ביישוב "א." שהיה ידוע כגוש x חלקה x מגרש x וידוע כיום כגוש x חלקה x.
4. בבוקרו של יום נישואיהם ביום 31.5.10 חתמו הצדדים על הסכם ממון שאושר כעבור למעלה משנה ממועד חתימת ההסכם ביום 19.7.11 (להלן: "ההסכם").

במועד חתימת ההסכם היה ברשות הנתבע מגרש ריק וכן זכויות הרשומות על שמו, הזכויות במגרש הוחרגו בסעיף 7 להסכם הקובע:

"באשר לשטח/מגרש שרשום ע"ש הגבר והנמצא בישוב א., הידוע גם כגוש x חלקה x , מגרש מס' x, הרי שהזכויות בו יישארו ברשות הגבר ורק ברשותו."

            במועד אישור ההסכם הוסיפו הצדדים כמצוין בפרוטוקול הדיון (עמ' 3) את הסעיף הבא:

            "לאחר סעיף 9 להסכם יוסף סעיף 9א כדלקמן:

"הצדדים מסכימים כי כל סכום שיתקבל ככל שיתקבל מצד מי מהוריהם לצורך בניית הבית שהם בונים בישוב א. - ינתן כהלוואה. הצדדים יקבעו את תנאי החזר ההלוואה בעת קבלת סכומי הכסף מהוריהם."

            ביום 28.7.13 נחתמה תוספת להסכם הממון בו נקבע:

"לעניין נספח ב' להסכם- כספים ונכסים שבבעלות האישה:

3. לאור העובדה שהאשה, באמצעות קרוביה, העבירה סך של 400,00 ₪, יהיה על הגבר להשיב סכום זה, משוערך לאשה. כל זאת, רק במקרה של פרידה בין הצדדים, כמפורט בסעיפים 16-19 להסכם העיקרי- כל זאת תוך 6 חודשים מעת הפרידה."
4. אם לא יעמוד הגבר בהוראה זו, תושת עליו סנקציה בסך 100,000 ₪."