החמרה בעונשו של מורשע ב-11 פרטי אישום שעניינם עבירות נגד בטחון המדינה

הנשיא אל"ם א' משניות :

מחמוד חרב יוסף עלקם (המשיב בע'2703/08 והמערער בע'3444/08, להלן: המשיב) הורשע על פי הודאתו ב-11 פרטי אישום שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, ובכללם 4 עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה; שתי עבירות של זריקת חפץ מבעיר; שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע עבירה; עבירה של סחר בציוד מלחמתי; ושתי עבירות נוספות של חברות ופעילות בהתאחדות שאינה מותרת וכן ביצוע שירות להתאחדות כאמור. הודאתו של המשיב באה במסגרת הסדר טיעון, שבו התביעה הגבילה את עצמה שלא תדרוש יותר מ-17 שנות מאסר. הסנגור טען בבימ"ש קמא כי העונש הראוי למערער לא צריך לעלות על 11 שנות מאסר, ובימ"ש קמא החליט לגזור על המערער 13 שנות מאסר בפועל וכן 3 שנות מאסר על תנאי. שני הצדדים מערערים על פסק הדין, כאשר לטענת התביעה יש בעונש האמור כדי להקל עם המערער יתר על המידה, ואילו הסנגור טוען כי בימ"ש קמא החמיר עימו יתר על המידה.

בימ"ש קמא פירט בגזר דינו את נסיבות ביצוע העבירות, וכך כתב:

"כתב האישום המתוקן כולל כאמור 11 פרטי אישום שונים. יחד עם זאת, ניתן לחלקו לשתי תקופות עיקריות - עבירות שבוצעו בשנים 2002-2003, ועבירות שבוצעו ממחצית שנת 2005 ועד למעצרו של הנאשם, בסוף אותה שנה.

העבירות שבוצעו בתקופה הראשונה הן העבירות החמורות והקשות לענייננו. המדובר בנטילת חלק בארבעה פיגועי ירי כלפי חיילי צה"ל - אירועים בהם השתתף הנאשם יחד עם חברים אחרים בכוחות המיוחדים הפלסטיניים. באירוע הראשון סיפק הנאשם את הנשק לחבריו, שביצעו ירי לעבר חיילי צה"ל; באירוע השני השתתף הנאשם בעצמו בחילופי אש עם חיילי צה"ל בעת שאלה היו בסמוך למכללת א-טירה; באירוע השלישי ירה הנאשם לעבר חיילי צה"ל שנכנסו לאזור בניין אלנתשה ברמאללה; באירוע הרביעי ירו הנאשם וחבריו לעבר ג'יפ צבאי ונגמ"ש צבאי באזור רחוב ירושלים ברמאללה.

כמו כן השליך הנאשם שני בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב צבאיים במהלך שנת 2003.

העבירות שבוצעו לאחר מכן, בתקופה השנייה, עניינן גיוסו של הנאשם לחולייה של גדודי עז א-דין אלקסאם, גיוס אחרים על ידו ותכנון לבצע פיגועי ירי לעבר חיילי צה"ל.

כמו כן הורשע הנאשם בעבירה של סחר בציוד מלחמתי בכך שבמהלך שנת 2004 רכש אקדח ולאחר מכן מכרו לאחר".

מדובר בעבירות חמורות ביותר, שרמת הענישה המקובלת בהן גבוהה אף מהעונש שהתביעה ראתה להגביל את עצמה אליו במסגרת הסדר הטיעון, כפי שעולה מפסקי הדין שהתביעה הציגה בפנינו, אשר חלקם אף הוגשו לבימ"ש קמא. כך למשל בע' איו"ש 270/03 אושר עונש של 24 שנות מאסר, למי שהורשע ב-4 עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, ועוד 5 עבירות קלות יותר; בע'   1818/07 נגזרו על מי שהורשע ב-5 עבירות של ירי לעבר אדם, עבירה נוספת של סחר בציוד מלחמתי ועבירה של חברות בהתאחדות שאינה מותרת 16 שנות מאסר, ומדובר בכתב אישום קל יותר מזה שבו הורשע המשיב שבפנינו.

בימ"ש קמא לא התעלם מחומרת העבירות, אולם ציין בנימוקי גזר הדין כי חלוף הזמן ונסיבות הירי מצדיקות הקלה בעניינו. כב' הנשיא של בימ"ש קמא ציין עוד כי התחשב בכך שבעת ביצוע המעשים הראשונים שבכתב האישום היה המשיב קטין בן 16 ובחלק אחר של המעשים היה בן 17, והוסיף: "... ספק בעיניי אם קטין, הנתון במסגרת צבאית רשמית של הרשות הפלסטינית, יכול לעמוד על דעתו באופן משמעותי נגד עמיתיו וחבריו לאותם כוחות מיוחדים ולא לפעול יחד עמם. בכך יש לדעתי נסיבה משמעותית לקולא לטובתו של הנאשם".

הנה כי כן, עובדת היותו של המשיב קטין, שימשה בעיני בימ"ש קמא נסיבה משמעותית כדי להקל בעונשו. דא עקא, בעניין זה טעה בימ"ש קמא. כפי שעולה מכתב האישום, המשיב הוא יליד 22/10/83, וששת פרטי האישום הראשונים שבהם הורשע בוצעו בשנים 2002 - 2003, כאשר היה בן 19 - 20. בשונה ממה שקבע בימ"ש קמא, מדובר באדם בגיר, שהיה מודע היטב לחומרת מעשיו, ולכן לא היה כל מקום לשקול לזכותו ולהתחשב לקולא בגילו הצעיר כפי שעשה בטעות בימ"ש קמא. די בטעות זו, כדי להצדיק את טענות התביעה כי טעה בימ"ש קמא בפסק דינו וכי הקל בעונשו של המשיב במידה שמצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

לא מצאתי גם כי יש בנסיבות ביצוע העבירות כדי להצדיק הקלה בעונשו של המשיב. עסקינן במי שהיה שותף לירי לעבר חיילי צה"ל ב-4 הזדמנויות שונות, אשר ב-3 מהן אף ירה בעצמו, מתוך כוונה לגרום למותם של חיילי צה"ל; באחת מההזדמנויות הללו, נשוא פרט האישום השלישי, גילה המשיב נחישות, וירה לעבר חיילי צה"ל גם כאשר חבריו נמלטו מהמקום; בשתי הזדמנויות נוספות יידה המשיב בקבוקי תבערה לעבר ג'יפים צבאיים ממרחק קצר ביותר של מטרים אחדים בכוונה לגרום למותם של חיילים, ובנוסף לכל אלה היה שותף לתכנון מעשים חמורים נוספים כעולה מכתב האישום.

בנסיבות אלה, גזר הדין שניתן בבימ"ש קמא אכן מקל עם המשיב יתר על המידה, וצדקה התביעה כאשר ערערה על פסק הדין. אולם כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנדונים בפניה, ואף אנו לא נמצה את הדין עם המשיב. כמו כן, יש לשקול לזכותו את העובדה שבסופו של דבר הגיע להסדר עם התביעה והודה בעבירות שבהן הורשע, ואין להתעלם מכך שהתביעה הגבילה את תקרת הענישה במסגרת ההסדר.

בסופו של דבר, נוכח האמור לעיל, אני מציע לחברי לדחות את ערעור הסנגור ולקבל את ערעור התביעה על קולת העונש. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבותיו של המשיב, ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, אני מציע לגזור על המשיב עונש של 15 שנות מאסר, במקום העונש שנגזר עליו בבימ"ש קמא, ולהותיר על כנו את עונש התנאי שנגזר עליו.

  השופט אל"ם ד' יהב:

אני מסכים.

השופט סא"ל מ' שילה :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של הנשיא אל"ם א' משניות.