החמרה בבדיקת רישום של פטנט בחירה

השופט ויתקון : לפנינו ערעור על פסק-דין שבו נתקבלה תביעת המשיבה נגד המערערות על
הפרת פטנט. הפטנט הוא פטנט ישראלי מס' 21025. הוא מתייחס לחומר כימי המשמש להדברת
חרקים והנמכר על-ידי המשיבה בשמו המסחרי "נובקרון". המערערות משווקות חומר כימי זהה
בשם "אזודרין". הללו טענו להגנתן, בעיקר, שלוש טענות: - )א( כי המשיבה לא היתה
רשאית להירשם בבעלת הפטנט מס' 21025 ואין לה איפוא קנין ; )ב( כי הפטנט אינו
בר-תוקף בשל תיאורו הלקוי : ו-)ג( כי הפטנט אינו בר-תוקף גם בשל כך שמה שתואר ונתבע
בו אינו הולם את המציאות. היו למערערות טענות נוספות, אך כפי שיתברר, אין צורך לדון
בהן.

נתחיל בטענת חוסר קנין. הפטנט מס' 21025 נתבקש על-ידי חברה בשם "של אינטרנציונלה
ריסרץ' מאטסכפיי נ.וי." )להלן חברת-של ההולנדית( ונחתם על שמה ב12.7.67-. הוא הועבר
למשיבה וזו נרשמה כבעליו ב12.8.68-. אותו פטנט ניתן על-פי סעיף 52 לפקודת הפטנטים
והמדגמים. סעיף זה מתייחס לאמנה הבינלאומית להגנה על קנין תעשייתי משנת 1882, כפי
שתוקנה בשנים 1925 ,1911 ו1924-. פיסקה 2 לאותו סעיף קובעת וזה לשונה : "מי שהגיש
באחת הארצות החברות לאמנה בקשה למתן פטנט, . . . . . וכן מי שבא תחתיו, רשאי לבקש
מתן פטנט לאותה אמצאה . . . . . ; משעשה כן, תהיה לבקשה זכות קדימה לגבי כל בקשה
אחרת שהוגשה אחרי תאריד הגשת הבקשה בחוץ-לארץ כאמור".

טענת המערערות היתה שלא היתח לחברת-של ההולנדית הרשות להגיש את הבקשה למתן הפטנט.
הפטנט המקורי ניתן בארצות-הברית, ואין חולק על כך שהוא פרי אמצאתם של שני ממציאים,