החלת אימוץ סגור בשל התנגדות ההורים המאמצים לאימוץ הפתוח וטובת הילד

השופט ס' ג'ובראן:

           תיקי האימוץ קשים הם ביותר, שכן הם עוסקים בדיני נפשות. כזה הוא המקרה שלפנינו, המעלה את השאלה מהי מסגרת האימוץ הרצויה, בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, אותה יש להחיל על הקטינה, אשר הוכרזה כבת אימוץ?  

העובדות הצריכות לעניין

1.        המבקשת, ילידת 1970 ובעלה, אבי הקטינה, נישאו באזרבייג'ן בשנת 1989. ביום 24.9.90 נולדו לבני הזוג תאומות, אשר הוכרזו בנות אימוץ במהלך שנת 1995. במהלך שנת 1993 עלו המבקשת ובעלה לישראל. לאחר עלייתם לארץ, נקלעו בני הזוג למצוקה כלכלית ונפשית עקב קשיי הסתגלות והחל משבר ביחסיהם. על רקע המצוקות,  התמכרה המבקשת לסמים מסוכנים.

2.        הקטינה נולדה ביום 6.11.00 למבקשת ולבעלה, אשר בשעת לידתה היו מכורים לסמים מסוכנים. היה חשש לתסמונת גמילה אצל הקטינה, עובר ללידתה.

3.        סמוך לאחר לידתה, במועד שחרורה מבית החולים, הועברה הקטינה למעון שבתאי לוי (להלן: המעון), בהסכמת המבקשת ובעלה.

4.        ביום 9.11.00 ניתן צו חירום על-ידי פקידת הסעד לחוק הנוער, טיפול והשגחה, תש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) מכוחו הוצאה הקטינה ממשמורת הוריה והועברה המשמורת עליה לשירותי הרווחה.

5.        ביום 25.3.01 הכריז בית-המשפט לנוער על הקטינה כנזקקת והאריך בשנה את זכויות המשמורת של רשות הסעד ביחס לקטינה.

6.        ביום 13.7.01 נעצר אבי הקטינה על-ידי המשטרה בגין עבירות סמים מסוכנים, הורשע ונגזר עליו עונש מאסר בפועל. בתקופה זו החלה המבקשת בתהליך גמילה ממושך, אשר בסופו כנראה נגמלה מסמים מסוכנים. רק לאחר שהחלה המבקשת בתהליך הגמילה, החלה לבקר את הקטינה במעון וביקורים אלה הופסקו עם העברת הקטינה למשפחה אומנת.

7.        ביום 7.8.01 הגיש היועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשיב) בקשה לאישור העברת הקטינה למשפחה אומנת, המוכנה לקבלה בביתה למטרת אימוץ, בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ) עוד בטרם הכרזתה כבת אימוץ. בד-בבד ביום 7.8.01 הגיש המשיב בקשה להכרזת הקטינה כבת אימוץ בהתאם לסעיפים 13(4) 13(5) ו- 13(7) לחוק האימוץ.

8.        ביום 25.9.01 ניתן על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה בחיפה צו המורה על העברתה של הקטינה למשפחה אומנת, כמבוקש. לאחר מתן הצו, הועברה הקטינה לבית משפחה אומנת, בו היא מתגוררת עד היום.

9.        לאחר מועד העברת הקטינה למשפחה אומנת, נותק הקשר בין המבקשת לקטינה. ביום 10.7.02 הותר למבקשת להיפגש עם הקטינה אחת לחודש. שתי בקשות נוספות אשר הגישה המבקשת להרחבת המפגשים, נדחו.

10.      בית-המשפט לענייני משפחה (כבוד סגנית-הנשיא צילה קינן) קבע, ביום 4.5.04, כי העילות הקיימות בסעיפים 13(4), 13(5) ו- 13(7) לחוק אימוץ ילדים, מתקיימות הן בנוגע למבקשת והן בנוגע לבעלה, אב הקטינה. לפיכך נקבע, כי הקטינה היא בת אימוץ וכי האימוץ הוא לטובתה וכי יש להעדיף לטובת הקטינה אימוץ סגור על אימוץ פתוח.

11.      על פסק-הדין של בית-המשפט לענייני משפחה ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בחיפה. אבי הקטינה לא הגיש ערעור.

12.      בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיאה ח' פיזם והשופטים י' עמית וי' וילנר) דחה, פה אחד, את הערעור בקובעו, כי לאור חולשתה של המבקשת וחוסר מסוגלותה להתמודד עם מצבים קשים, היא לא תהיה מסוגלת בעתיד הנראה לעין להתמודד עם הטיפול והדאגה לקטינה. כמו-כן, נקבע, כי יש להעדיף את החלת מסגרת האימוץ הסגור.

           מכאן הערעור שבפנינו, אשר מופנה כנגד מסגרת האימוץ בלבד. 

בית-המשפט לענייני משפחה

13.      בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשת היועץ המשפטי לממשלה והכריז על הקטינה כבת אימוץ הן כלפי המבקשת והן כלפי בעלה בהתאם לסעיף 13(4)(5) ו-(7) לחוק האימוץ וכן הורה, שהאימוץ יהיה סגור.

14.      בית-המשפט לענייני משפחה קבע, כי על אף התחייבותה של המבקשת להתחיל תהליך טיפולי ושיקומי ולעמוד בקשר רצוף עם הקטינה, היא לא עשתה כל ניסיון ממשי לשפר את מצבה. אף שאופשר לה לבקר את הקטינה מדי יום, היא ביקרה אצלה פעמים בודדות ומאז ינואר 2001, לא קיימה עם הקטינה כל קשר ולא התעניינה בגורלה. כן נקבע, כי המבקשת ניתקה עצמה לחלוטין מהקטינה, לא ביקרה אצלה, לא דאגה לצרכיה ולא עמדה בקשר עם שירותי הרווחה כדי לדרוש בשלומה ולדעת על מצבה, וזאת עד למועד הגשת הבקשה להכרזתה של הקטינה כבת אימוץ והעברתה למשפחה המועמדת לאמצה.