החלטת שרות התעסוקה שלא להכיר בקורס מקצועי לוקה בחוסר סבירות מהותי

התביעה

1.   זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים שליד שירות התעסוקה מיום 22.8.07 (להלן: החלטת הוועדה) שדחתה את הערר שהגיש

2.   השאלה הינה, האם יש לראות את הקורס בו השתתף המערער כקורס מטעם שירות התעסוקה וממילא פטור היה מחובת התיצבות בתקופת הקורס.

רקע עובדתי

3.   המערער הופנה לקורס נהגי רכב ציבורי באגד ביום 8.2.06 מטעם שירות התעסוקה בירושלים (ההפניה צורפה כנספח א להלן: "ההפניה").

משרד הרישוי סירב לאשר את השתתפותו בקורס. המערער הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהלים. בסופו של דבר, בהסכמה, חזר בו משרד הרישוי מסירובו. להסכמה ניתן ביום 28.12.06, תוקף של פסק דין. המערער השלים את המבחנים הנדרשים במשרד הרישוי וקיבל הפניה לקורס נהגי רכב ציבורי.

עם ההפניה משירות התעסוקה ולאחר אישור משרד הרישוי פנה לאגד. ביום 22.3.07,  כשנה לאחר שקיבל את ההפניה (נספח א), רשם לו מנהל משאבי אנוש של אגד ירושלים על ההפניה, כי הוא בהליכים להתחיל את הקורס.

בסופו של דבר, המערער השתתף בקורס בין התאריכים 15.4.07 - 17.5.07 מהשעה 8.00 - 17.00, ועמד בבחינות בהצלחה.

4.   למערער התברר, כי בין לבין, הפסיק שירות התעסוקה, להפנות לקורס ולפיכך סירב לממן לו את ההשתתפות בקורס.

לטענת המערער, הואיל ומדובר למעשה באותו קורס אליו הופנה מלכתחילה, כשנה לפני כן, הרי שיש לאמר שפעל בהתאם להפניה ולקבוע, כי יש לראות בו כמי שהופנה לקורס מטעם שירות התעסוקה.

הנתבע טען, כי הקורס נערך כשנה לאחר ההפניה. ההפניה מוגבלת בזמן. הפניה לקורס אותו עבר למעשה היתה ביוזמת המערער ועל אחריותו ואין לאמר שהיתה זו ההפניה מטעם שירות התעסוקה.

5.   המערער נשוי ולו 7 ילדים, כאשר הוא מקבל הבטחת הכנסה וגמלאות אחרות מהמל"ל, מהן הוא מתקיים במשך תקופה מסוימת.

פסק דין

6.         אנו מעדיפים את עמדת המערער על פני עמדת המשיב. עמדת המערער צודקת יותר ומוסרית.

7.         המערער קיבל הפניה לקורס שהתאים לכישוריו ונערך על ידי אגד. מטרת הקורס לחלצו ממעגל האבטלה ולתת לו כלים מתאימים, להצטרף לשוק העבודה. דא עקא, שבשל רשות מנהלית אחרת - משרד הרישוי - נבצר ממנו להתחיל את הקורס לאלתר, חרף העובדה שהוא פנה בזריזות ובנחישות בהתאם להפניה. המערער פנה לבית המשפט המנהלי, שם בסופו של דבר חזרה בה רשות הרישוי מהסירוב.  המערער מיד לאחר החזרה מהסירוב  כאמור, המשיך לפעול, לממש את ההפניה, כדי לרכוש כלים וכישורים שיאפשרו לו לצאת ממעגל העוני והאבטלה לטובתו ולטובת משפחתו. יש לעודד את מי שמבקש לעזור לעצמו, כדי שלא יסמך על קופת הציבור, לטובתו ולטובת התלוים בו. חדשות לבקרים נתקלים אנו בטענות של שירות התעסוקה כנגד מי שמופנה לעבודה, אך אינו עושה מאמץ ראוי והשתדלות מתאימה. במקרה זה, המערער עשה מאמצים כבירים, להכנס לקורס והיה נחוש להצליח. ענין זה ראוי להערכה ולעידוד.

8.         נציין כי בהפניה (נספח א), לא נכתב כי היא מוגבלת בזמן. ובכל אופן מדובר באותו קורס עצמו אליו הופנה, ושאליו חתר להתקבל כל העת. מיד לכשהוסרו המניעות מימש את זכותו, השתתף בקורס והשלימו בהצלחה.

לאור כל האמור, נדמה שהחלטת הוועדה לעררים, נשוא ערעור זה, לא נתנה משקל מספיק למכלול נסיבות המקרה והיא לוקה בחוסר סבירות מהותי המצדיק את התערבותנו.

לפיכך, אנו קובעים, כי יש לראות את השתתפות המערער בקורס הנהיגה ברכב ציבורי, שנערכה באגד בתקופה שמיום 15.4.07 ועד 17.5.07, כהשתתפות בקורס, אליו הופנה מטעם שירות התעסוקה כאמור בס' 2(2) לחוק הבטחת הכנסה.

המשיב ימסור אפוא בידי המערער אישורים כנדרש, לאור האמור לעיל ויעניק לו הזכויות הנגזרות מקביעותינו דלעיל. אנו משוכנעים שהמל"ל יבחן את זכויותיו של המערער לגמלאות השונות לאור קביעותינו דלעיל.