החלטת התלייה או פסילת רישיון נהיגה שלא הגיעה לידי המנוח תזכה את יורשיו בפיצויים

לפני תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") של עזבונו ויורשיו של נתנאל חאדג'ג' ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נפצע אנושות בתאונת דרכים ביום 26.2.02 ומת מפצעיו ביום 12.4.02.

השאלה העומדת להכרעה הינה האם ידע המנוח כי רישיונו הותלה על ידי רשות הרישוי, ואם כן התוצאה היא כי בעת אירוע התאונה, פוליסת ביטוח החובה שהוצאה על ידי הנתבעות לא היתה בתוקף, ועל כן אין הן חבות בנזקי התובעים.

רקע עובדתי

1.         המנוח התגייס לשירות קרבי במשמר הגבול ובמהלך שירותו עבר לשרת בתפקיד מנהלי בבסיס חיל האוויר רמון. ביום 21.11.01, כחודשיים לפני קרות התאונה, השלים  המנוח את שירות החובה ובתעודת השחרור צויין כי " ביצע את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו" (ת/4).

בסוף חודש ינואר 2000, בעת שהיה המנוח בשירות סדיר ביחידת מג"ב בחברון, פגעה אבן בראשו. בעקבות סחרחורות מהן סבל, פונה כעבור שלושה ימים המנוח לבית החולים סורוקה (2.2.00), שם אושפז למשך יום אחד לשם ביצוע בדיקות נוירולוגיות. בגיליון השחרור נכתב כי המנוח " משוחרר במצב כללי טוב" (ת/1).

בשנת 2000 העביר הצבא דיווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "מרב"ד"), אשר כלל את קוד סעיף הליקוי 16615 שלפי רשימת הליקויים שבידי המכון משמעו "התעלפות חוזרת ממקור בלתי ידוע". מלבד הקוד לא צויינה אבחנה כלשהיא ולא צורפו מסמכים המעידים על נכונות או בדיקת סעיף הליקוי האמור. מועד העברת הקוד נותר עלום, אולם לאור עדותו של ד"ר גור אריה, סגן מנהל המרב"ד, הנחה סבירה היא שהדיווח הועבר ביום 21.3.2000 (פרו', 26.12.2007, ע' 89), ומכאן שניתן להניח כי ישנו קשר בין הפגיעה בראשו של המנוח לבין העברת הדיווח הנ"ל.

המרב"ד, על פי נהליו, שלח למנוח שתי פניות על מנת שזה ימציא תיעוד רפואי הנוגע לסעיף הליקוי האמור, הראשונה ביום 12.9.2000 והשניה ביום 11.12.2000 ולאחר שלא התקבלה כל תשובה העביר המרב"ד לרשות הרישוי בקשה להתלות את רישיונו של המנוח, על פי תקנה 215 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"), עד להמצאת התיעוד הרפואי (ת/2).

רשות הרישוי שלחה למנוח הודעה על הכוונה להתלות את רשיונו, ועקב זאת הגיע המנוח ביום 22.4.2001 לפגישה עם גב' פאני מאירי, ראש ענף נהיגה ורכב במשרד הרישוי בבאר שבע. בדף ההחלטה, במקום פירוט טענות המנוח, נכתב כך:

"טוען שלא ידע איזה חמר להמציא ולא הבין את מכתב המכון.

מתחייב תוך חודש להסדיר זאת עם המכון ולא ייפסל רשיונו".

(ת/1).

יודגש כי גב' מאירי לא רשמה דבר במקום המיועד להחלטתה, ובעדותה הבהירה שאכן לא התקבלה החלטה באותו המעמד (פרו', 26.11.07, ע' 62).

חשוב לומר כי גב' מאירי העידה שאין היא זוכרת שום פרט באשר למקרה הספציפי של המנוח, וכל עדותה נסמכת על אשר היא רואה במסמכים (שם, ע' 55).

דבריה חוזקו בעדותה של גב' בלום, הממונה על גב' מאירי, אשר העידה כך:

"ש:  OK . מתי היא החליטה לפסול אותו?

ת:    היא נתנה לו את הזמן להסדיר את העניין.

ש:    מה התאריך שבו היא החליטה לפסול אותו?

ת:    ביום שהיא שלחה לו את ההודעה על ההתליה, באותו יום היא בדקה." (פרו', 8.7.07, ע' 30).

מדברי המנוח כפי שנכתבו על ידי גב' מאירי ואושרו על ידו, מוכח כי, לכל הפחות, אחד מהמכתבים אשר נשלחו על ידי המרב"ד הגיע ליעדו אולם הוא לא שת ליבו לאמור בו.