החלטת בימ"ש השלום ראשל"צ בבקשה שניה להארכת תקופת הרחקתו של אבי כהן מעבודתו כמנכ"ל החברה הכלכלית אילת (חכ"א), ובכלל זה הרחקה פיזית מחכ"א, מעיריית אילת ומעובדיה

             לפניי בקשה שניה להארכת תקופת הרחקתו של המשיב מעבודתו כמנכ"ל ה.ח. א. (xxx), ובכלל זה הרחקה פיזית מxxx, מעיריית א. ומעובדיהן למשך 60 ימים נוספים שמניינם מיום 5.1.21.

רקע וטיעונים - בתמצית

1. עסקינן בחקירה המנוהלת על ידי היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ-להב 433) במסגרתה מיוחסות לחשוד עבירות לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה והלבנת הון. המשיב נעצר ביום 27.10.20 ושוחרר ביום 4.11.20 בתנאים מגבילים שכללו, בין השאר, הרחקה כפי זו המבוקשת עתה למשך 30 ימים.

2. ביום 1.12.20 דחיתי בקשה ראשונה זהה של המבקשת, גם אז למשך 60 ימים (להלן: ההחלטה הקודמת). קבעתי כי הבקשה מבוססת על שתי עילות: האחת – חשש לשיבוש החקירה, בהינתן פעולות חקירה מבוקשות. השנייה – בהתאם להוראת סעיף 48(א)(10) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), חשש שהמשך עבודתו של המשיב בxxx עלול לסכן את הציבור או להקל על ביצוע עבודות דומות. בכל הנוגע לעילה הראשונה ביקשתי לבחון את לוח הזמנים המתוכנן לביצוע פעולות החקירה בנות השיבוש. המבקשת לא ידעה להציג הערכת זמנים, אף לא בקירוב. נתון זה, בשילוב העובדה שבמהלך קרוב לחודש עובר לדיון לא בוצעו כלל פעולות חקירה בנות שיבוש, הביאו אותי למסקנה לפיה אין די בחשש השיבוש כדי להצדיק הרחקתו של המשיב מעבודתו.

אשר לעילה השנייה, קבעתי כי הואיל והעבירות האחרונות המיוחסות למשיב התרחשו לכאורה בשנת 2014, קרי, לפני מספר שנים, ומכיוון שאין אינדיקציה לכך שהמשיך בביצוע עבירות מאז ועד היום, הרי שקיים חשש בעוצמה נמוכה ביותר לכך שחזרתו של המשיב למקום עבודתו  תסכן את בטחון הציבור או תאפשר ביצוע עבירות דומות לאלו המיוחסות לו. לפיכך הבקשה נדחתה.

3. ערר שהגישה המבקשת על ההחלטה הקודמת התקבל באופן חלקי, כך שתוקף ההרחקה הוארך למשך 30 ימים נוספים (עמ"י 8178-12-20). בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כב' השופטת מ' ברק נבו, קבע כי ההחלטה הקודמת מבוססת על אדנים מוצקים. השוני בין ההחלטות נבע, כך בית המשפט המחוזי, מכך שבדיון בערר השכילה המבקשת, "אף כי בדוחק", לנקוב פרק זמן משוער לביצוע הפעולות בנות השיבוש, נתון עליו לא הצביעה בדיון שהתקיים לפניי עובר למתן ההחלטה הקודמת. בית המשפט המחוזי האריך את תקופת ההרחקה למשך 30 ימים – מחצית התקופה שהתבקשה על ידי המבקשת (עוררת), תוך הנחייה כי זו "תעשה מאמץ עליון להגיע למצב שבו תוכל לבצע את החקירות העיקריות בנות השיבוש בתוך פרק הזמן הזה" (הדגשה הוספה – ג"א).

4. עתה עותרת המבקשת, כאמור, להאריך את תקופת ההרחקה למשך 60 ימים נוספים. בדיון מיום 4.1.21 הוגשו לעיוני דו"ח סודי עדכני (סומן גא/1) וחומרי חקירה גולמיים. בשונה מהדיון הקודם לפניי, אז נטען כי העבירות המיוחסות למשיב בוצעו לכל המאוחר בשנת 2014, הפעם טענה המבקשת כי העבירה של מרמה והפרת אמונים, בדרך של ניגוד עניינים, מתבצעת עד עצם היום הזה. לטענת המבקשת, פעולות החקירה מורכבות ודורשות פרק זמן בלתי מבוטל נוסף, בתואם לפרק הזמן שהתבקש. לשאלתי הובהר כי אחת הפעולות המבוקשות (סעיף 8(א) לדו"ח הסודי) – ספק אם תבוצע (התשובה בכתב סומנה גא/2).

ב"כ המשיב סקר את מהלך העניינים עד כה, טען כי אין בסיס לחשש מפני ביצוע עבירות נוספות, וכי עילת השיבוש תיאורטית בלבד. לטענתו, ניתן היה להשלים את פעולות החקירה בפרק הזמן שנקצב עד כה. כן הלין כנגד הנזק המצטבר שנגרם כתוצאה מהרחקתו של המשיב מעבודתו – הן למשיב באופן אישי והן לעיר א. ולתושביה.

דיון