החלטות דיוניות אינן עילה לפסלות שופט

ערעור על החלטתו של בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו )כב' השופטת ד' קרת-מאיר( מיום
30.11.2005, שלא לפסול עצמו מלדון בפש"ר 291/93.

1. כנגד משיבות 1-5, קבוצת חברות קשורות, שעיסוקן ייצור, שיווק ומסחר בתכשיטים
ויהלומים )להלן-"קבוצת החברות"(, מתנהלים הליכי פשיטת רגל בפני בית המשפט קמא, אשר
ננקטו על ידי משיבים 10-13 )להלן-"הבנקים"(. במסגרת ההליכים נחתם בין הקבוצה
והבנקים הסכם פשרה, בעקבותיו אושר הסדר נושים. המערער הוא מייסד ויו"ר מועצת
המנהלים של קבוצת החברות, ויוזם הסכם הפשרה והסדר הנושים. הבקשה לפסלות הוגשה ביום
20.10.05, בעקבות החלטה שניתנה על ידי בית המשפט קמא ביום 28.8.05 בבש"א 11549/05.
עיקרה של הבקשה בטענת המערער כי החלטת בית המשפט, והשתלשלות האירועים בתיק, מעלים
באופן חד משמעי וברור חשש ממשי לקיומו של משוא פנים בניהול המשפט. נטען כי במסגרת
החלטתו בבש"א 10610/03 )מיום 13.4.05( סירב בית המשפט לקבל את בקשת המערער לדחיית
תשלומי הסדר הנושים על פי הוראות פסק הדין של הסכם הפשרה והסדר הנושים, וקיבל את
גרסת משיב 10 )בנק הפועלים, להלן-"הבנק"(, שניתנה ללא תצהירים וללא ראיות, וזאת
מבלי שהתקיים דיון לגופו. נטען כי ההחלטה בבקשה זו ניתנה כשנתיים לאחר הגשת הבקשה,
והיא משנה רטרואקטיבית פסקי דין חלוטים שניתנו על ידי מותבים אחרים באותו עניין.