החלטה רשות ערעור על החלטה שדחתה בקשה למתן פסק דין באמצע ההליך ולפני שנשמעו כל העדים

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא ברנע) מיום 30.5.2024 ב-ת"ע 44841-10-19 (להלן: "התיק קמא"), במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשות כאן, לתת פסק דין בתובענה קמא לאחר שמיעת עד מומחה מטעם בית המשפט, ובטרם הושלמה שמיעת כל העדים בתיק קמא (להלן: "ההחלטה קמא").

רקע וההחלטה קמא

2.המבקשות הן בנותיה של המנוחה. המשיב הוא אחיינה של המנוחה. בין המבקשות למשיב (להלן גם: "הצדדים") ניטשה מחלוקת באשר לתקפות או בטלות צוואת המנוחה, גב' ע. ש ז"ל (להלן: "המנוחה"), שנחתמה על ידה ביום 13.7.2016 (להלן: "הצוואה"). המנוחה נפטרה ביום 0.0.2019.

3.ביום 23.7.2019 הגיש המשיב כאן, בקשה לצו קיום צוואה בעדים שלכאורה נערכה ונחתמה על ידי המנוחה ביום 13.7.2016, בהיותה מאושפזת במוסד ומתמודדת עם מחלה נפשית. מצוואה זו עולה, כי המנוחה צוותה את כל רכושה למשיב, לרבות הדירה שבבעלות המנוחה.

4.הצוואה נחתמה בנוכחות העדים עוה"ד אריה סאמרלי, אשר אף ערך את הצוואה, ולגביו נטען כי שכר טרחתו שולם על ידי המשיב; וכן ד"ר אלינה גופמן, אשר נטען כי שכר טרחתה שולם על ידי הורי המשיב.

5.ביום 29.8.2019 הגישו המבקשות כאן, התנגדות לצו קיום צוואת המנוחה ובקשה לצו ירושה. בהתנגדות נטען בין היתר כי המנוחה היתה מאושפזת לסירוגין במוסדות לבריאות הנפש לאורך כ-50 שנים, לא היתה מודעת למעשיה, לא שלטה עליהם ולא הבינה את הנעשה בסביבתה.

עוד נטען כי הצוואה אינה משקפת כלל את רצונה האמיתי של המנוחה, עקב מצבה, לרבות התרופות שנטלה והיא לא היתה כשירה לערוך כלל צוואה, לא יכלה להבחין בטיבה של צוואה, לא הבינה את ההשלכות של עריכת צוואה ותוצאותיה, לא יכלה להביע את רצונה האמיתי, החופשי והעצמאי. כן נטען הצוואה נעשתה תחת לחץ, אונס, השפעה בלתי הוגנת ומעורבותם של המשיב והוריו בעריכת הצוואה.

6.לאחר כשלוש שנים מתחילת ניהול ההליך קמא, התגלה סרטון (לגביו טענו המבקשות כי המשיב החביאֹו מפניהן), לפיו טרם חתימת המנוחה על הצוואה, הוסרט הראיון שערכה המנוחה עם ד"ר אלינה גופמן, בנוכחות עו"ד סאמרלי ואם המשיב. לטענת המבקשות, הסרטון מצביע על היעדר כשרותה של המנוחה לצוות צוואה, ובהצטרף כלל הנסיבות, יש לקבוע כי הצוואה מבוטלת ולחלק את עזבון המנוחה על פי דין.

7.ביום 25.2.2022 מינה בית משפט קמא בהסכמת הצדדים, את הפסיכיאטר ד"ר אדם דרנל, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה" או "המומחה דרנל"), לחוות דעתו בשאלת כשרותה של המנוחה, הן קוגניטיבית והן נפשית, במועד חתימתה על הצוואה.

8.ביום 6.7.2022 הגיש המומחה דרנל את חוות דעתו נושאת תאריך 30.6.2022, שהתבססה על מסמכיה הרפואיים של המנוחה מהמוסדות בהם אושפזה. בחוות הדעת קבע המומחה את מסקנתו, לפיה המנוחה לא היתה כשירה לחתום על צוואה ביום 13.6.2016.

9.ביום 15.11.2022 הגיש המשיב את תצהירי העדות של עדי הצוואה, והתגלה דבר קיום הסרטון שנערך למנוחה כאמור לעיל. בדיון שנערך בתיק קמא ביום 15.1.2023, קבע בית משפט קמא בהסכמת הצדדים, כי הסרטון יועבר למומחה דרנל שיצפה בו, וישקול אם יש בו להשפיע על חוות דעתו. באותו דיון נחקרה ד"ר גופמן על תצהירה.

10.בחוות דעתו המשלימה (לאחר שצפה בסרטון), נושאת תאריך 23.3.2023, כתב המומחה דרנל כי לא מצא מקום לשנות את דעתו מחוות הדעת הקודמת, וכי הספקות שהובעו בחוות דעתו הקודמת שככו במידה רבה – בחוות דעתו המשלימה כתב כי "כעת אין לי כמעט כל ספק שהמנוחה לא יכלה באותו יום לערוך צוואה... היא חסרה את היכולות הקוגניטיביות ואת שיקול הדעת לערוך צוואה".

11.ביום 31.3.2023 הגישו המבקשות בקשה בתיק קמא, במסגרתה התבקש בית משפט קמא להחליט בעניין כשרות המנוחה לפני המשך הליך ההוכחות, וזאת לאחר שבית משפט קמא צפה בסרטון ולאור מסקנות המומחה דרנל בשתי חוות הדעת מטעמו.

בהחלטתו מיום 10.5.2023 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בנמקו כדלקמן:

"3.המבקשות עותרות למתן פסק דין לאור תוצאות חוות הדעת. המשיב מתנגד, ומבקש לנהל את התיק.

4.מובהר כי, בכל הכבוד למומחה, הרי שחוות דעתו אינה מהווה את ההכרעה בתיק, ושיקול הדעת מסור לבית המשפט על בסיס מכלול הראיות: נפסק כי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אינה "בבחינת 'כזה ראה וקדש' אלא היא מהוה כלי עזר עבור בית המשפט בבואו להחליט בנושא שאינו בידיעתו השיפוטית" (שוחט ושאוה, בעמ' 291)", וכן: "ועוד: ההוראות החולשות על מינוי מומחים בבתי המשפט לענייני משפחה – המעניקות למומחה מטעם בית המשפט מעין בכירות, אם גם לא כזאת שאין אחריה ולא כלום כפי שציין בית המשפט המחוזי, והאחריות היא על בית המשפט – עולות בקנה אחד עם המגמה שעמדה ביסוד קביעתם של סדרי הדין בבתי משפט אלה, לפיה "רמת המעורבות של השופט חייבת להיות גבוהה ויכולת הנגישות שלו לחומר הראיות והזמנת העדים וחקירתם צריכה להיות בעלת היקף רחב" (דין וחשבון הועדה לבחינת יישום דיני המשפחה (תשמ"ז), בעמ' 28)" (בע"מ 5471/13 פלוני נ' פלוני ואח', 28.8.2013).