החלטה להורות לנתבעות לקיים צו בית משפט שניתן בעניין גילוי ועיון במסמכים

מונחת לפניי בקשת התובע להורות לנתבעות לקיים באופן מיידי צו בית המשפט בעניין גילוי ועיון במסמכים שאם לא כן - יימחק כתב ההגנה מטעמן.

1. תמצית העובדות הנוגעות בעניין
2. ביום 4.2.16 קבע בית המשפט כי "הנתבעת תגיש בתוך 45 ימים מהיום תצהירי גילוי מסמכים ערוכים כדין בהתאם לתקנות סד"א, לרבות טופס 11" וכי "יחד עם הגשת תצהירי גילוי המסמכים מטעם הנתבעות, יבצעו הצדדים עיון הדדי במסמכים" (ע' 42, ש' 13-11).
3. ביום 20.3.16 שלחו הנתבעות לתובע תצהירי גילוי מסמכים מטעמן (תצהירים אלה של הנתבעות 1 ו- 2 יכונו להלן: "תצהיר קק"ל" ו- "תצהיר רמ"י" בהתאמה).
4. ביום 18.4.16 הגיש התובע הבקשה דנן נוכח פגמים מהותיים אשר לטענתו נפלו בתצהירי גילוי המסמכים שהוגשו מטעם הנתבעות. הנתבעות הגיבו לבקשה זו, והתובע השיב לתגובתן של הנתבעות.

1. טענות הצדדים

• טענות התובע

4. לטענת התובע, על הנתבעות לקיים לאלתר צו בית המשפט מיום 4.2.16 בקשר עם ההליכים המקדמיים, דהיינו – להגיש תצהירי גילוי מסמכים ערוכים ומאומתים כדין, וכן להעמיד לעיון התובע כל המסמכים הנזכרים בתצהירי גילוי המסמכים שהוגשו מטעם הנתבעות. התובע טוען כי ככל שלא תקיימנה הנתבעות צו זה – על בית המשפט למחוק כתב ההגנה מטעמן [תקנה 122 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984; להלן: "תקנות סד"א"].

לחילופין, מבקש התובע כי בטרם יפטור בית המשפט את הנתבעות מלגלות ולמסור לעיונו המסמכים נושא בקשה זו – יעשה שימוש בסמכותו על פי תקנה 119 בתקנות סד"א ויעיין במסמכים אלה.

5. לטענת התובע, בידי הקק"ל מוחזקים מסמכים רלבנטיים נוספים שלא גולו (באופן המאפשר את זיהויים), ולא נמסרו לעיונו של התובע:

• לטענת התובע, מתצהיר הקק"ל עולה כי ברשותה מסמכים רלבנטיים "הקשורים לאנשים פרטיים" ו"מסמכים פנימיים" אשר לא נמסרו לעיון התובע בטענת "חיסיון" (סע' 20-18 בתצהיר קק"ל). בהקשר זה טוען התובע כדלקמן:
• הקק"ל לא פירטה בתצהירה מהו סוג ה"חיסיון" אותו היא מייחסת למסמכים אלה, בעוד שהנטל להוכיח טענת חיסיון מוטל על הטוען לקיום חיסיון. לא ניתן לקבל טענה לפיה גילוי מסמך עלול לגרום לפגיעה בצדדים שלישיים כאשר טענה זו נטענת באופן כוללני וללא הפירוט הנדרש;
• הקק"ל לא פירטה מהו המקור החוקי לסירובה למסור את מסמכיה לעיונו של התובע. באשר לסעיף 9(ב)(4) בחוק חופש המידע, תשנ"ח – 1958 (להלן: "חוק חופש המידע") אליו מפנות הנתבעות – טוען התובע כי סעיף זה אינו יוצר חיסיון החל על התכתבות פנימית של רשות ציבורית במסגרת הליכי גילוי מסמכים בהליך האזרחי;
• התובע מציין כי עצם ציון המסמכים בתצהיר גילוי המסמכים מעיד על הרלבנטיות שלהם;
• אין בחיסיון נטען כדי לפטור את הנתבעות מהחובה לגלות כל אחד מהמסמכים המצויים ברשותן, שכן הליכי הגילוי והעיון הם הליכים נפרדים.
• לטענת התובע, מתצהיר הקק"ל עולה כי נמצאים ברשותה מסמכים רלבנטיים נוספים שלא גולו, ולא נמסרו לעיון התובע, מהטעם שהם מצויים בארכיון הציוני הפתוח לעיון הציבור – אלא שפומביותו של מסמך אינה פוטרת צד להליך מגילויו והתרת העיון בו;
• לטענת התובע, מסעיף 30 בתצהיר הקק"ל עולה שהמסמכים שגולו הינם מסמכים הסרוקים במחשבי הקק"ל – אך לא ניתן לדעת האם קיימים מסמכים רלבנטיים נוספים אשר לא נמסרו לעיון התובע במסגרת אותם מסמכי הקק"ל שכבר נמסרו בקלסרים.

6. לטענת התובע, מאות מסמכים (בקלסרים D ו- E) נמסרו לעיונו אך לא גולו לו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים. התובע מדגיש כי מסירת עיון במסמכים איננה פוטרת מחובת הגילוי בתצהיר [בר"ע (מחוזי ב"ש) 703/03 דידי נ' דולינגר (פורסם בנבו, 9.2.2004)].