החלטה העוסקת, בין היתר, בסעד דחוף לשמירת מצב הקיים בהליך

לפניי בקשה דחופה ביותר לשמירת המצב הקיים.

הבקשה הוגשה לפי סעיף 3 (ז) (1) לחוק להסדר התדיינות וסכסוכי משפחה (הוראת שעה) תשע"ה 2014 (להלן-"החוק") ולפי תקנה 10 לתקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, התשע"ו 2016 (להלן-"התקנות").

במסגרת הבקשה נתבקש סעד לפיו בית המשפט יורה למשיב, להמשיך ולשאת בעלות השכירות בסך של +++ $ לחודש עבור דירה ברחוב +++ ב+++ (להלן – "הדירה") כאשר יהיה על המשיב למלא את תנאי הסכם השכירות ולשלם למשכיר הדירה סך +++ $ אחת לשלושה חודשים מראש.

רקע עובדתי רלוונטי

הצדדים נשואים זל"ז כדמו"י מזה +++ שנים.

לצדדים ++ ילדים – כולם קטינים.

בעקבות פרוץ הסכסוך, דרכי הצדדים נפרדו.

עיקר טענות המבקשת בבקשה

הצדדים מתגוררים בדירה מזה כשנה.

עלות השכירות היא +++ דולר לחודש.

חוזה השכירות מסתיים ביום +++.

על המשיב לשאת בדמי השכירות בהתאם להסכם השכירות כסעד דחוף לשמירת המצב הקיים וכחלק מחובת המזונות והמדור שלו כלפי המבקשת והקטינים.

בטרם פרץ הסכסוך - +++ הצדדים התכוונו להמשיך ולהתגורר בדירה, אשר נמצאת בקרבה למוסדות החינוך של הקטינים.

בעטיו של הסכסוך, הודיע המשיב כי הסכם השכירות יסתיים בעוד שבועיים ועל המבקשת והקטינים לעבור לדירה אחרת השייכת לצדדים (להלן-"הדירה הנוספת"). המבקשת מתנגדת למעבר זה. לטענתה, מדובר בדירה המכונה על ידי המשפחה "+++". הדירה נמצאת בבניין ישן ומוזנח, מצב הדירה רעוע במיוחד, מלאה בעובש וריח של צחנה ואיננה ראויה למגורים ורחוקה מאוד מהסטנדרט של הדירה בה התגוררו הצדדים.

המשיב הוא הבעלים והמנכ"ל של חברה "+++" והוא בנו של +++. המשיב, ביחד עם אביו, שותף בחברות נוספות.

המשיב מכור לאלכוהול ולסמים והוא פועל באלימות כלפי המבקשת משך כל תקופות הנישואים.

בעקבות האלימות, המבקשת הגישה תלונה במשטרה והמשיב הורחק מהמבקשת לתקופה של שלושים יום ולחמישה עשר יום מדירת מגורי הצדדים.