החלטה בתמ"ש 5220-07-17

כתב התביעה שבפניי הוגש על-ידי התובעת ונפרעה בגינו אגרה, כמתאים לסעד הצהרתי בלבד, תוך שהכותרת בכתב התביעה מגדירה אותה כתביעה לאספקת מסמכים ובסיפא להשיב לידיה את כל רכושה ופירותיו.

הלכה פסוקה היא שלא יכול אדם לתבוע תביעה כספית מבלי לכמת את התביעה הכספית, גם לפרוע אגרה בגין הכימות. כאשר לא נפרעת אגרה כזו ולא מתבצע הכימות הדרוש, אזי העתירה להשבה לידיה של התובעת רכושה ופירותיו, היא בבחינת עתירה שלא ניתן לבררה, אסור לבררה ולמעשה, יש להתייחס אליה כאל מי שנמחקה או כאל מי שאינה קיימת.

כך או אחרת, המצב המשפטי הוא שקיים צורך לבדוק האם אמנם זקוקה התובעת לאפוטרופוס, שמא התובענה אינה אלא כלי בידי מי מבניה של התובעת לאכוף רצונותיו על בן אחר, תוך שימוש בחולשתה היחסית של התובעת.

בשעתו כתבתי והיום ראיתי כי ההלכה התעשרה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי יש לראות בין אדם שמונה לו אפוטרופוס לבין אדם הכשיר לזכויות וחובות משפטיים גם מעמד נוסף, שהוא מעין קשיש מוחלש.

התביעה נתמכה בתצהיר שהוא למעשה מעין טופס, עליו חתמה התובעת בפני עורך הדין לוין.

ביום 20.07.2017 מיניתי לתובעת אפוטרופא לדין.

אומר כי מינוי אפוטרופא לדין, פירושו של דבר מינוי מייצג מטעם בית המשפט לאדם פלוני ומרגע זה לא יכול אדם אחר לייצגו שלא הסכמת האפוטרופוס לדין ועל דעתו.

במילים אחרות, מצב ובו פועל עורך דין אחד, כביכול בשם מי שמונה לו אפוטרופוס לדין ואותו עורך דין אחר פועל בשונה מדרכו של האפוטרופוס לדין שלא לומר למעשה כנגדו, ועורך דין אחר משמש כאפוטרופוס לדין – הוא בלתי נסבל, לא רק מבחינת הצורך ביעילות ההליך ומניעת סרבול מיותר – הוא מנוגד לעצם המינוי.

כאשר תוקן תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וממונה אפוטרופוס לדין בגדר אחת החלופות שבחוק, אזי המצב מבחינת הכשירות המשפטית של מי שיכול וימונה לו אפוטרופוס או שהוא חלש דיו כדי לשכנע בצורך במינוי אפוטרופוס לדין, הוא כזה שעורך הדין אשר מונה על-ידי התובעת מאבד בשלב זה את יכולתו להמשיך לייצג והוא בבחינת "יושב על הגדר", עד אשר תוכרע שאלת האפוטרופסות.