החלטה בתיק תיק צבאי 119/12

1.      המבקש, רב"ט ס.ד., הורשע לאחר שמיעת ראיות בפני בית-הדין המחוזי בעבירה בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על כך, שבצוותא עם רב"ט וסים עאמר מכר לסוכן חשאי של מצ"ח טיל לאו בתמורה ל- 30,000 ש"ח. על המבקש הושתו שש (6) שנות מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי. גזר הדין ניתן ביום 27 באוגוסט 2012. התביעה הצבאית ערערה על קולת העונש.

אחר הדברים האלה, ביום 18 באוקטובר 2012, הגיש בא-כוח המבקש ערעור, לצד בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. התביעה הצבאית התנגדה לבקשה, שכן חלף המועד להגשת ערעור ו"המבקש לא מספק בדל הסבר או הצדקה לאיחור המשמעותי".

נוכח התנגדות התביעה, נתבקשה התייחסות המבקש עד ליום 23 באוקטובר 2012. את התייחסותו והנמקתו העביר בא-כוח המבקש, אף הפעם באיחור ניכר, ביום 25 בנובמבר 2012, על דרך של "בקשה לקבלת נימוקי ערעור ותגובה לעמדת התביעה". לגוף העניין ציין המבקש, כי "אי הגשת נימוקי הערעור במועד נבעה מצירוף תקלות טכניות בתום לב"; כי נוכח ערעורה של התביעה הצבאית יבוא עניינו בפני בית-הדין הצבאי לערעורים "בכל מקרה"; וכי להשקפתו סיכויי הערעור גבוהים ודחיית בקשתו עלולה "לפגוע קשות בעניינו ולגרום לו לעיוות דין".

2.      בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: "החוק") נקבע, שהתקופה להגשת ערעור היא 15 יום מיום מתן פסק הדין (סעיף 418 לחוק). סעיף 427 לחוק מסמיך את נשיא בית-הדין הצבאי לערעורים להתיר הגשת ערעור בחלוף המועד. הוראה זו, בדומה לסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אינה מציבה דרישה ל"טעם מיוחד" לשם הארכת מועד. זאת, להבדיל, מהדין הונהג בהליכים אזרחיים (והשוו תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

על רקע זה הוטעם כי:

"...כאשר מדובר בערעור של נאשם או נידון בהליך פלילי, מסגרת השיקולים שמפעיל בית המשפט בבקשה להארכת מועד גמישה מזו המופעלת ברגיל בהליך אזרחי. גישתו של בית המשפט בבקשות כאלה בהליכים פליליים 'נדיבה' יותר..." (בש"פ 8758/01 מדינת ישראל נ' רזינשווילי (לא פורסם, 12.2.2002)).

הרציונל העומד ברקע הדברים הוא כי "הנאשם שהורשע בפלילים ... יש לשמר את מעמדו וכוחו אל מול המדינה-המאשימה" (בש"פ 8967/06 נמרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.2.2007)). לפיכך, "הנטל החל על המבקש בהליך זה אינו כבד במיוחד" (שם), הגם שנדרש, כמובן, "טעם ממשי המניח את הדעת" (ראו: בש"פ 5988/06  נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.7.2006)).

התלבטתי אם לראות בהסברו הכללי של בא-כוח המבקש כטעם ממשי לאי-הגשת הערעור במועדו. לכך מצטרף האיחור הלא מבוטל בהגשת הערעור, משך למעלה מ-30 יום. דין הוא, כי "ככל שמשך האיחור ארוך יותר, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים, הנוטים לדחיית הבקשה" (בש"פ 3239/00 זבורוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.6.1999)). לא זו אף זו, כמובא לעיל, גם התייחסות בא-כוח המבקש, לטענות התביעה, לא הועברה במועד שנקבע.

ברם, בסופו של יום, מצאתי, שבעניין הקונקרטי, אין בכך כדי להכריע את הכף. המבקש הורשע בעבירה חמורה. הושת עליו עונש של שש שנות מאסר לריצוי בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים. ערעורו מופנה כלפי מידת העונש בלבד. בפני בית-דין זה עומד ממילא להישמע ערעור התביעה על מידת העונש. כבר נאמר, כי "משהוגש ערעור פלילי בלאו הכי ופסק הדין יועמד לביקורת לא יהא זה מן הראוי להקפיד הקפדה יתרה עם המשיב" ש בא-כוחו איחר בהגשת הערעור (ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 353 (1986); כן ראו ב"ש (בית-הדין הצבאי לערעורים) 23/08 טור' חבוב נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 29.5.2008)).

על רקע כל האמור, מצאתי להיעתר לבקשה.

ערעור ההגנה יישמע בצוותא עם ערעור התביעה, ביום 23 בדצמבר 2012.

ניתנה בלשכה היום, ה' בטבת התשע"ג, 18 בדצמבר 2012, ותובא לידיעת הצדדים על ידי מזכירות בית-הדין לערעורים.

____________________ שי יניב,              אלוף
נשיא בית הדין הצבאי
ל    ע   ר   ע   ו   ר   י   ם

חתימת המגיה: _________________             העתק           נאמן             למקור
                                                                                 סגן               סבטלנה     סוברנקו         
תאריך: ______________________              קצינת           בית                 הדין