החלטה בתיק תא 13087/05

הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע לתשלום יתרת - חוב משכנתא שנותרה לאחר מכירת הנכס הממושכן.

עפ"י כתב - התביעה נערכו ונחתמו בין הצדדים הסכם והסכם משכנתא ביום 3.9.98, לפיהם העניק התובע לנתבע הלוואה בסך 367,000 ש"ח. (ההסכם והסכם המשכנתא - נספח א' 2 - 1 לכתב - התביעה). הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו עפ"י ההסכם ופגר בסילוק התשלומים.

ההלוואה הועמדה לפרעון מיידי וכן נפתח ת. הוצל"פ 02-03844-01-2במסגרתו מומש המשכון שנרשם לזכותו של הבנק על זכויות הלווה בנכס. לאחר מכירת הדירה בכינוס נכסים והעברת התמורה בקיזוז הוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך 508,483.72 ש"ח לזכות ההלוואה, נותר הנתבע חייב לתובע בצירוף ריבית פיגורים, את סכום התביעה העומד ע"ס 106,590.78 ש"ח נכון ליום הגשתה - 3.8.05. דף מצב החשבון (נספח ב' לכתב - התביעה). אישור על שיעור ריבית הפיגורים (נספח ג' לכתב התביעה).

בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען המבקש כי לא קיבל את כל המסמכים הדרושים לו לצרכי הגנתו, ובנוסף לכך הוא טוען כנגד הליכי המכירה של דירתו; קובל על כך שהדירה נמכרה מתחת לשוויה האמיתי; וכופר בנכונות חישובי כונס הנכסים. המבקש ערך חישוב "גס" לפיו, אמור היה להיוותר סך 44,000 דולר לזכותו, בעוד שבפועל הגיש נגדו הבנק תביעה לתשלום מעל 100,000 ש"ח.

ולבסוף טוען המבקש כי ביום 27.2.06 נסגר כנגדו ת. הוצל"פ ביזמת הבנק, באופן שלא נותר בו חוב כלשהו, ואין אפוא מקום להגשת התביעה דנן, כאשר החוב בת. ההוצל"פ "אופס", לדבריו.

מסיכומי ב"כ המשיב אנו למדים, והמבקש אישר זאת בתצהירו, כי עוד בשנת 1999 הוגשה נגד המבקש תביעה כספית בגין חוב הפיגורים בהלוואה. ניתן פס"ד והמבקש סילק את חובו, אך לאחר מכן שב המבקש ופיגר בסילוק תשלומי ההלוואה, והבנק נאלץ להעמיד את מלוא יתרת - ההלוואה לפרעון מיידי. הדירה נמכרה בפיקוח ראש ההוצל"פ בסך כולל של 508,483.72 ש"ח ולאחר ניכוי וקיזוז כל ההוצאות הנדרשות, עדיין נותר המבקש חייב לבנק בגין היתרה לסילוק, את סכום התביעה.

לענין המצאת המסמכים, כבר קבע ביהמ"ש בהחלטתו מיום 3.7.06 כי אין מקום להורות על המצאת מסמכים נוספים שעניינם פעולות כונס הנכסים. ביהמ"ש קיבל את עמדת ב"כ המשיב בענין זה כי הומצאו לב"כ המבקש מסמכים רבים, כאשר מסמכים נוספים הנוגעים לפעולות כונס הנכסים הוא יוכל לקבל ישירות מלישכת הוצל"פ. למבקש הומצא  דו"ח כונס נכסים ובקשה לאישור מכר מיום 9.6.03, הסכם מכר מיום 27.5.03, העתק כתב - התביעה בת.א. 22589/99, פס"ד מיום 26.10.99, וכן החלטת ראש הוצל"פ מיום 15.8.04 המאשרת את דו"ח כונס הנכסים המסכם הכולל בקשה לאישור שכ"ט כונס, אישורי הפקדה לזכות הבנקים - בעלי השיעבודים, וקבלות על הוצאות ששולמו מתוך כספי המכר.

סבורתני שאין ממש בקובלנותיו של המבקש כנגד פעולותיו של כונס הנכסים. בטרם נמכרה הדירה, הודע למבקש על הסכום העומד להתקבל תמורתה, וכן שעומדת לו זכות לפדות את הדירה. המבקש לא עשה שימוש בזכות זו, וגם לא העלה כל טענה בזמן אמת לגבי המחיר בו עתידה היתה הדירה להימכר - 173,000 דולר. (העתקי מכתבי ב"כ הבנק מיום 10.6.03 וחתימת המבקש על גבי המכתב, וכן תצהיר המוסר - נספחים א 1 - 2 לסיכומי ב"כ המשיב).

ב"כ הבנק מדגישה כי בניגוד לנטען בסיכומי ב"כ המבקש, מעולם לא ביקש המבקש לקבל מידע הנוגע לחשבון הנאמנות שנפתח לצורך ניהול כספי כינוס הדירה. המבקש הודה בתצהירו כי הוא ערך חישוב "גס", אך לא די בחישוב זה, כאשר המבקש אינו מודע לכל ההוצאות שיש להוציא בהקשר עם מכירת הדירה במסגרת כינוס נכסים. 

כאמור, הומצאו לב"כ המבקש העתק מדו"ח כונס הנכסים וכן העתקים מהפקדות שבוצעו ע"י ב"כ הבנק לזכות הלוואת המבקש, הן בבנק התובע והן בבנק משכן - בנק פועלים למשכנתאות אשר לזכות שניהם שועבדו הזכויות בדירת המבקש. מתוך חשבון הנאמנות שולמו כספים לנושים שונים, וכן קוזזו הוצאות הכינוס ושכ"ט הכונס.

 צודקת ב"כ המשיב כי לא די בחישובו "הגס" של המבקש, ומוטלת היתה עליו חובה לבסס את הגנתו באמצעות חו"ד חשבונאית. על אף שב"כ המבקש קיבל מסמכים רבים המפרטים במדוייק את מה שנעשה עם כספי המכר עוד טרם בקשת הרשות להגן, לא העמיד המבקש גירסה חשבונאית נוגדת לפירוט ההוצאות שהועבר לו ע"י הבנק ומכאן, שאין בפיו טענה אמיתית כנגד אופן חלוקת הכספים שנתקבלו ממכירת הדירה.

ב"כ המשיב מפרטת במדוייק מה נעשה עם כספי מכר הדירה תוך שהיא נוקבת בתאריכים ובסכומים, ומצרפת קבלות ואישורים לכל פרט ופרט. לעומת הסברים מפורטים אלה, ניצבים חישוביו הכלליים ו"הגסים" של המבקש שאינם נתמכים בחוו"ד חשבונאית, וכל כולם פרי הערכה והשערה של המבקש.

ולבסוף, ת. ההוצל"פ נסגר מאחר שהוא נפתח לצורך מימוש המשכון בלבד.

משנמכרה הדירה ונשלמו ההליכים, לא היה טעם להשאיר את ת. ההוצל"פ פתוח, שהרי הנכס כבר מומש. לפיכך ביקש כונס הנכסים את סגירתו. הדרך היחידה להמשיך ולהיפרע מן המבקש את יתרת חובו לבנק היא בדרך של הגשת תביעה לסילוק החוב, וזוהי התביעה בה עסקינן.

לאור המפורט לעיל, נראה שאין ממש בחישובי המבקש, ואין בפיו הגנה ראויה כנגד תביעת הבנק.

הבקשה נדחית.

התובע זכאי ליטול פס"ד עפ"י העתירה שבכתב התביעה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.