החלטה בתיק ת.א. 728173/03

בפני בקשה בה עותר המבקש לביטול פסק דין אשר ניתן ב - 16.11.03 כנגד המבקש מפאת העדר התייצבות.

1.         המבקש הגיש ב-  24.11.03 בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדר מיום ה - 16.11.03, שכן נפל למשכב כיומיים לפני מועד הדיון, (שישי -שבת) ורק ביום הדיון יכל לגשת לקופת החולים על מנת שרופא יבדקו, ואף זאת עשה בסיוע קרובו. 

בהחלטתי מיום ה 24.11.03 קבעתי כי על המבקש לתמוך את בקשתו בתצהיר בהתאם לתקנות.

המבקש הגיש תצהיר בתאריך 1.12.03, ובה צירף אישור מחלה אשר יעיד כי נבצר ממנו להופיע לדיון מפאת מחלה. אישר הרפואי אותו צירף המבקש, היה אישור רפואי שלא למטרות משפטיות.

בהחלטתי מיום ה 31.12.03, קבעתי כי על המבקש להמציא תוך 10 ימים אישור של הרופא החתום על המסמך שבו יכתב מפורשות כי מצבו הרפואי הבריאותי של המבקש מנע ממנו להתייצב לדיון המשפטי שהתקיים ביום ה 16.11.03.

בתאריך 16.06.04 הגישה המשיבה בקשה לדחיית בקשת המבקש לביטול פסק הדין אשר הגיש ביום ה 14.12.03 היות ולא עמד בהחלטת בית המשפט להמצאת אישור של הרופא. ביום ה 24.06.04 נתתי את החלטתי כי המבקש לא עמד בהחלטתי מיום ה 31.12.03 ומשכך בקשתו נדחית.

ב 4.07.04 נחתמה פסיקתא בעניין.

ב - 20.10.04 הגיש המבקש בקשה לביטול החלטתי מיום ה 24.06.04, שכן פעל על פי החלטת בית המשפט ותמך בקשתו לביטול פסק הדין בתצהיר, אך מעולם לא קיבל את החלטת בית המשפט בה נקבע כי עליו להביא אישור נוסף של הרופא המטפל.

ב - 26.10.04 הפניתי את המבקש להחלטתי מיום ה 31.12.03.

וביום ה 23.11.04 קבעתי בשנית כי המבקש לא פעל על פי החלטתי מיום ה 31.12.03.

ביום ה 27.01.05, הגיש המבקש את בקשתו נשוא בקשה זו ובה צירף את אישור הרופא המטפל.

2.         כאמור בקשת המבקש הנה לביטול פסק- הדין, ובית המשפט בעת ישקול בקשה זו, יבדוק האם ביטול פסק הדין ראוי מחמת הצדק או שמא מחמת שיקול הדעת.

אין המבקש טוען להעדר המצאה של מועד הדיון אשר בעקבותיו ניתן פסק-הדין. המבקש טוען כי לא קיבל את החלטת בית המשפט לעניין תמיכת האישור הרפואי בהודעת הרופא המטפל.

משכך אין מקום לדון בביטול פסק הדין מחמת הצדק.

לעניין ביטול פסק הדין מחמת שיקול הדעת הרי שבית המשפט מציב בפניו שתי שאלות שעליהן יש לתת תשובה.

השאלה הראשונה, מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן ?!

השאלה השנייה, מה מידת סיכוי ההצלחה כי ההגנה תתקבל ?!

באשר לשאלה הראשונה, המבקש טוען כי חלה כיומיים לפני מועד הדיון, אשר צפוי היה להערך ביום ראשון, ואילו מחמת החמרת מצבו יכל לגשת לרופא רק ביום הדיון וגם זאת רק בסיוע של קרוב.

יחד עם זאת עיון בתצהיר המבקש עולה כי רק לאחר שהתאושש קימעה הודיע בדבר מחלתו לב"כ התובעת, ובקשתו הראשונה הוגשה 8 ימים לאחר מתן ההחלטה מכאן שהמבקש פעל בזריזות ולפיכך סיבת המחדל קלת משקל היא בעיני בית המשפט.