החלטה בתיק ת.א. 70906/04

1.         התובעת הגישה כנגד הנתבעים כתב תביעה בסד"מ בגין יתרת חוב בחשבון מס' 14254/43. נתבעת 1 הינה בעלת החשבון ונתבע 2 ערב לחשבון בחתימתו על כתב ערבות והתחייבות לשפוי ללא הגבלה בסכום.

            יתרת החובה בחשבון, למועד הגשת התביעה, הינה 65,448 ש"ח ונתבעת עפ"י כתב התביעה בתוספת ריבית, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

2.         בתצהיר נתבע 2, התומך בבקשה למתן רשות להתגונן, נטען כי בנוסף לחשבון נשוא  התביעה התנהל בסניף הבנק התובע חשבון ע"ש חברת מפעלי וינזדור (1983) בע"מ להלן: "חשבון החברה" והנתבע ובני משפחתו היו בעלי המניות והמנהלים בחברה.

            מהחשבון נשוא התביעה נרכשו ני"ע שונים אשר שועבדו כבטחון לאשראי שניתן בחשבון הפרטי ובנוסף שמשו בטוחה לאשראי בחשבון החברה.

3.         החשבון הפרטי התנהל ע"ש שני הנתבעים ואולם בשלב כלשהו חדל נתבע 2 להשתמש בחשבון הפרטי שהמשיך להתנהל ע"ש נתבעת 1 בלבד.

            מסניף הבנק נטען כי כדי שיהיה תוקף מחייב לשעבוד של תיק ני"ע לטובת חשבון החברה יש להעביר התיק לחשבון אשר יתנהל ע"ש אחד מבעלי המניות בחברה ולכן הועבר תיק ני"ע לחשבון אחיו של הנתבע שהיה בעל מניות בחברה, הואיל והנתבע לא ניהל באותה עת חשבון על שמו.

            לימים פתח הנתבע חשבון בנק על שמו ותיק ני"ע הועבר לחשבונו כשבכל אותה תקופה משועבד תיק ני"ע לטובת חשבון החברה.

4.         הנתבע טוען, וזוהי תמצית הגנתו, כי כתנאי להעברת תיק ני"ע לחשבון אחיו הוסכם בינו לבין מנהל הסניף מר בני אושמן כי בכל מקרה בו ימומשו ניירות הערך, התמורה שתתקבל תועבר בתחילה לכסוי יתרת החובה בחשבון הפרטי והיתרה, אם תוותר, תשמש לכסוי יתרת החובה בחשבון החברה.

            הנתבע אף הוסיף כי לפני קבלת התחייבותו של מר אושמן הוא פנה טלפונית לעו"ד בני לוינבוק וקיבל אשורו הטלפוני להסכמה האמורה.

5.         באוגוסט 2001 פנה הנתבע למנהל החדש של הסניף מר שלמה מוסרי בבקשה שימכור את תיק ני"ע לכסוי יתרת החובה בחשבון הפרטי ומסר לו על הסיכום שהיה עם מר אושמן. הבנק מימש את תיק ני"ע והתמורה שהתקבלה בסך של 79,516 ש"ח הועברה לחשבון החברה. בהמשך מימש הבנק ני"ע נוספים כשווי 5,461 ש"ח וגם סכום זה הועבר  לחשבון החברה.

            טוען הנתבע כי לו כיבד הבנק את ההסכמה עם מר אושמן לא הייתה נותרת יתרת חובה בחשבון הפרטי ולחילופין יש לקזז מסכום מכירת ני"ע את יתרת החובה בחשבון הפרטי ואת היתרה להעביר לחשבון החברה.

6.         מחקירתו הנגדית של הנתבע בדיון מיום 20.2.05, ומהמסמכים שהוגשו, שטר מישכון עולה כי תיק ני"ע מושכן ביום 29.2.00 לזכות חשבון החברה בלבד ועוד קודם לכן בתאריך 8.2.83 מושכן תיק ני"ע להבטחת כל חובותיה של החברה לבנק, ללא הגבלה.

            הנתבע הסביר את הסתירה בכך שהחשבון הפרטי נפתח בשנת 1977 ותיק ני"ע שועבד לחשבון הפרטי הגם שאין לו כיום מסמך המוכיח זאת לרבות טענתו כי שעבוד ני"ע לחשבון החברה בא בנוסף לשעבוד לחשבון הפרטי.

            לטענתו של הנתבע כי הסיכום עם מר אושמן היה בשנת 1992 הוצג בפניו שטר משכון של תיק ני"ע לטובת חשבון החברה בלבד לאחר שתיק ני"ע עבר להתנהל בחשבונו של הנתבע ולכך חזר הנתבע על טענתו בדבר הסיכום עם בני אושמן.

7.         בסיום חקירתו של הנתבע הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה דיונית לפיה תשמע גרסתו של מר אושמן בנימין לטענה כי סוכם עמו כי תיק ני"ע ישמש בשלב ראשון לכיסוי החוב בחשבון הפרטי.

            עוד הסכימו בעלי הדין: "הסכמנו כי אם על פי גרסתו של מר אושמן יוכל ביהמ"ש לקבוע ממצא במחלוקת אזי יינתן פסק דין בהתאם לממצא. במידה והעד לא יזכור את העובדות נגיש סיכומים וביהמ"ש יתן החלטה בבר"ל".

8.         מר אושמן מסר עדותו ביום 3.4.05, בעדותו מסר כי הכיר את הנתבע ואישר כי לא נאמר לו על מה ישאל. העד סיפר כי טיפל בעיקר בחשבון החברה בעיקר בענייני בטחונות למסגרת אשראי. בהתייחס לטענות הנתבע בתצהירו הכחיש העד את גרסתו של הנתבע לעניין תיק ני"ע ואף הטענה כי פנה לעו"ד לוינבוק, כיון שלא נהג לפנות אליו ליעוץ כי יש לבנק מחלקה משפטית.

            העד לא זכר שילוב של בטחונות כפי שמתואר בתצהיר הגם שעקרונית לא שלל אפשרות של ממצב שתיק ני"ע בחשבון פרטי ישועבד לטובת אשראי בחשבון עסקי.

9.         ההסדר הדיוני החריג היה פרי יוזמתו של ב"כ הנתבע שכן בשלב הרשות להגן נבחנת גרסתו של הנתבע בלבד האם מגלה הגנה, ולו בדוחק, ותו לא.