החלטה בתיק ת.א. 69122/04

העובדות

1.         בתאריך 26.11.99 נחתם בין הצדדים הסכם שכ"ט לפיו קבלה על עצמה התובעת, עורכת דין במקצועה, לייצג את הנתבעת בביהמ"ש לענייני משפחה באילת בתביעה רכושית של הנתבעת כנגד בעלה לשעבר.

            עפ"י ההסכם התחייבה הנתבעת לשלם 2,000$, שיקוזזו מהסכום הסופי, 100$ לכל ישיבת הוכחות "וכן 15% + מע"מ מכל סכום או רכוש שיושג ללקוח".

            התובעת ייצגה את הנתבעת בפני ביה"ד הרבני ובגין ייצוג זה קבלה תשלום שכלל גם את 2,000$ ששולמו עפ"י ההסכם ולגבי ייצוג זה אין דרישת תשלום בכתב תביעה זה.

            בעקבות הטפול המשפטי ניתן לטובת הנתבעת פס"ד ביום 14.1.02 שקבע את מועד איזון המשאבים בין הנתבעת לבעלה ליום 31.1.96.

            בעקבות ערעור שהגיש הבעל אישר ביהמ"ש המחוזי את עקרונות פסה"ד קמא למעט ששינה את מועד איזון המשאבים ליום 26.12.94.

            הואיל ופסה"ד קבע עקרונות חישוב ומועדי חישוב הגישה התובעת בשמה של הנתבעת בקשה למתן פסיקתא המבוססת על חישוביה.

            הבעל התנגד לאשור הפסיקתא ולכן קבע ביהמ"ש כי הואיל ויש מחלוקת בין הצדדים לגבי הסכומים, לא תיחתם פסיקתא ויש לנקוט בהליך לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה.

            סעיף 7 האמור קובע כי הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג בוצעו עפ"י החלטת ביהמ"ש ובפיקוחו, זולת אם הורה ביהמ"ש על ביצועם באמצעות לשכת ההוצל"פ או בכל דרך אחרת.

התביעה

2.         לכתב התביעה צרפה התובעת תחשיב בדבר זכויותיה של הנתבעת, אותו תחשיב על בסיסו נתבקשה פסיקתא ונדחתה וממנו עולה כי הנתבעת זכאית לקבל מבעלה 357,689 ש"ח, ולכן שכ"ט צריך להיות 53,653 ש"ח.

בנוסף על הנתבעת לשלם עבור 3 ישיבות הוכחות סך של 300$, לשני הסכומים יש להוסיף מע"מ ועל כן סך כל החוב הינו 67,297 ש"ח.

התובעת טוענת כי מלאה את התחייבותה שעפ"י ההסכם במלואה ואם מעוניינת הנתבעת בהמשך ייצוג בלשכת ההוצל"פ עליה לשלם בנפרד, כפי שנקבע בהסכם.

טענות ההגנה

3.         הנתבעת מודה כי חתמה על הסכם שכר הטרחה אך טוענת כי נוסח ההסכם וכפי שסוכם עם התובעת הותנה התשלום בכספים או ברכוש שתקבל בפועל מבעלה בעקבות ההליכים המשפטיים.

            זו הייתה כוונת הצדדים, למעט הסכום של 2,000$ ששולם מראש, ומסבירה כי הייתה מיוצגת בעבר ע"י עורך דין אחר והייתה חסרת יכולת תשלום והיה ברור כי מקור התשלום שלה הם רק הכספים שתקבל ובמועד שתקבל מבעלה.

            לאור האמור טוענת הנתבעת כי התביעה מוקדמת ונעדרת עילה שכן טרם בשלו התנאים לתשלום שכר הטרחה לתובעת.

            כן טוענת הנתבעת כי פסה"ד בו זכתה הינו הצהרתי בדבר זכויות האיזון במשאבים, מבלי שנפסק סכום כלשהו ולכן אין פסה"ד, גם לא לאחר הערעור, בר מימוש בלשכת ההוצל"פ כל עוד לא תוגש תובענה לפי סעיף 7, כפי שקבע ביהמ"ש בהחלטתו.

            לכן טוענת הנתבעת כי בשלב זה לא השיגה לה התובעת כסף או רכוש, כפי שנקבע בהסכם ומלאכתה של התובעת לא הושלמה, עפ"י ההסכם וגם מטעם זה תביעתה מוקדמת.

            טענה נוספת לנתבעת לפיה התובעת היא זו שהפרה את ההסכם בסרבה להמשיך ולייצגה לשם מימוש זכויותיה מבעלה ועל התובעת להמשיך בטפול המשפטי, ע"מ להפוך את פסק הדין שניתן לפס"ד בר מימוש, בהבדל מגביה בפועל של מה שיפסק מבעלה בהליכי גבייה בהוצל"פ.

            בפועל יוצא מהטענות הנ"ל,  מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התביעה כנגדה הוגשה בחוסר תום לב, שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש, הפרת חובת האמון והנאמנות ביחסי עורך דין - לקוח, הפעלת לחץ פסול ובלתי הוגן וגרימת נזק אפשרי להליך משפטי שתגיש הנתבעת כנגד בעלה, שכן גרסתה כנגד התביעה כאן עלולה להיות לה לרועץ בתביעתה העתידית נגד בעלה.

            לבסוף טוענת הנתבעת לקיזוז 20,000 ש"ח מכל סכום אם תחויב וזאת לתשלום לעו"ד אחר לצורך הגשת התביעה כנגד הבעל, ומבהירה כי תביעה עדיין לא הוגשה עקב הליכי גישור ותקווה שהייתה לה למציאת הסדר עם התובעת.

דיון והכרעה