החלטה בתיק ת.א. 60287/04

1.         התובעים תובעים מהנתבעת סך של 56,659 ש"ח דמי שכירות למושכר בשד' הרצל 24 ירושלים לחודשים מאי יוני ויולי 2004.

            הנתבעת שכרה את הנכס מקרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ על פי חוזה שכירות מיום 16.3.03, ובתאריך 24.6.03, מכרה אגד את הנכס לתובעים ובין יתר תנאי חוזה המכר המחתה לתובעים את זכויותיה כלפי הנתבעת מכוח הסכם השכירות. (סעיפים 5.3, 5.4, 5.5 לחוזה המכר).

            התובעים מכרו את הנכס על פי חוזה מיום 6.5.04, ל- סי.איי. די. אם (2002) בע"מ ולגל נור בינוי ופיתוח בע"מ ועל פי תוספת להסכם מיום 18.10.04, הסכימו כי החל מיום 1.10.04, יהיו הרוכשים זכאים לדמי השכירות מהנתבעת ועד למועד האמור ימשיכו  התובעים  לגבות את דמי השכירות.

2.         הנתבעת אינה מכחישה, בבקשתה למתן רשות להתגונן, כי לא שלמה לתובעים ואף לא לגורם אחר כלשהו את דמי השכירות בגין 3 חודשי התביעה.

            מהדיון אף התברר כי הנתבעת לא שלמה את דמי השכירות גם לגל נור אשר הגישה מטעמה תביעת פינוי ותביעה כספית.

            למרות טענותיה של הנתבעת כי הנכס לא ראוי למטרת השכירות, מוסד חינוכי, היא ממשיכה להחזיק בנכס בפועל ולהמשיך ולעשות את אותו שימוש שלטענתה לא מתאים וכמובן מבלי לשלם דמי שכירות.

            כל הטענות הדיוניות אשר הועלו בבקשה מצאו את פתרונן בהסדר הדיוני מיום 24.3.05, לאור תיקון כתב התביעה והמצאת המסמכים.

            לאחר המצאת התוספת להסכם ברור כי אין כל ממש בטענת הנתבעת לפיה אין לנתבעים זכות תביעה לגביית דמי השכירות לתקופת התביעה, ורישום הערת האזהרה לטובת גל נור אין בה כדי לשנות ממסקנה זו.

3.         הבקשה למתן רשות להתגונן נתמכת בתצהירו של מר ברק קלעג'י, המצהיר כי הוא עוסק בניהול ענייניה של הנתבעת והעובדות ידועות לו באופן אישי.

            הנתבעת טוענת כי שכרה את הנכס מאגד למטרת קיום בית מדרש וכיתות למוד ופנתה למשרד החינוך כדי שזה יאפשר לה לפעול כמוסד חינוכי במושכר.

            התגלו במושכר ליקויי בטיחות שונים אשר מנעו מהנתבעת להשתמש במושכר למטרה שלשמה שכרה את המושכר והיא פנתה למשכירה וביקשה לתקן את הליקויים.

            המשכירה לא ביצעה תיקונים מאחר ועמדה למכור את הנכס על מנת שייהרס ויבנה במקומו מבנה חדש תוך ניצול זכויות בנייה מוגדלות.

4.         עוד טוענת הנתבעת כי רק לאחר שפנתה למשרד החינוך כדי לקבל אישור בטיחותי שיאפשר את הפעלת המושכר, התברר לה כי קיימים מפגעים בטיחותיים שאינם מאפשרים את השימוש במושכר למטרת השכירות.

            משלא ביצעה המשכירה את התיקונים, טוענת הנתבעת, כי ביצעה שיפוצים שונים במושכר ובחצר ולמרות זאת התקבל מכתב ממשרד החינוך לפיו אין המבנה מתאים לשמש כמוסד חינוכי.

            בהגנתה מפנה הנתבעת לחוק השכירות והשאילה, לסעיף 7 (א) ולסעיפים 15-19 לחוק, (להלן:"החוק"). 

            ב"כ התובעים וויתרה על חקירתו הנגדית של המצהיר בהיותה סבורה שאין התצהיר מגלה הגנה.           

5.         דינה של הבקשה להדחות שכן לא מצאתי הגנה כלשהי כנגד התביעה.

            למרות טענות הנתבעת על כי הנכס אינו ראוי לשמש למטרתו, היא לא פינתה את הנכס וממשיכה לנהל בו מוסד חינוכי. הנתבעת אף לא מימשה את זכותה עפ"י חוזה השכירות להודיע על אי מימוש זכות האופציה, אם אכן אין הנכס ראוי לשמש למטרת השכירות.

            בסעיף 5 לתצהיר מאשרת הנתבעת כי בסמוך לשנת 2002 שכרה חלק קטן מהמבנה מעמותה אחרת אשר החזיקה בנכס על פי חוזה שכירות עם אגד, ומכאן שהכירה הנתבעת את הנכס על מגבלותיו ומצבו הפיזי עוד זמן רב לפני חתימת חוזה השכירות במרס 2003.