החלטה בתיק ת.א. 52426/05

1.         המשיבה הגישה כנגד המבקשים כתב תביעה בסד"מ לתשלום חוב דמי שימוש ברחבה ולתשלום עבור דמי ניהול ושירותים, המתייחסים לתקופה שמחודש אוגוסט  2003 ועד חודש ספטמבר 2005.

            כתב התביעה מתבסס על פסקי דין חלקיים שנתן הבורר עו"ד, רו"ח ישראל ברון, ואשר אוחדו לפסק בורר כולל שניתן ביום  18.11.02.

            פסק הבורר אושר בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב מיום 5.2.03.

2.         המבקשים הגישו בקשה בכתב למתן רשות להתגונן שנסמכה על תצהירו של מבקש 1, וב"כ המשיבה וויתר על חקירתו הנגדית של המצהיר.

            המשמעות של הימנעות מחקירה נגדית של מצהיר בהליך של סד"מ הינה כי באין חקירה עומד בפני ביהמ"ש רק הנטען בתצהיר על מנת שישקול האם יש באמור בו כדי להוות הגנה, ולו בדוחק, כנגד התביעה.

            העדר החקירה הנגדית אין בו כדי להוסיף לתצהיר את מה שאין למצוא בו מעיקרו,  ובמיוחד כאשר מדובר במחלוקת משפטית, בהבדל ממחלוקת עובדתית שכן במחלוקת משפטית ניתן להכריע כבר בשלב הרשות להגן.

            ראה למשל בעניין זה ע"א 16/89 פד"י מה (5) עמ'  735.

            אשר על כן ניתנת ההחלטה על בסיס הנטען בתצהיר.

3.         עיקר הגנתם של המבקשים הינה כי פסק הבורר בא להכריע במחלוקות שונות שבין הצדדים עד למועד מתן פסק הדין בבחינת העבר, אך אין לראות בפסק הבורר כצופה פני עתיד.

            דינה של הטענה, שהינה ביסודה טענה משפטית המבוססת על פסק הבורר, להדחות.

            פסק הבורר קובע במפורש בדיוק את ההיפך ממה שטוענים המבקשים.

            בסעיף 16 (ד) לפסק הבורר נקבע כי הרחבה תשאר בשימושם של המבקשים במסגרת של חוזה שכירות, לתקופה של  25 שנים החל ממועד העמדת הרחבה לרשותם.

            בסעיף  27 לפסק הבורר נקבע גובה דמי השכירות או יותר נכון גובה דמי השימוש ברחבה סך של 255.2 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ בגין כל חודש שכירות החל מחודש נובמבר 99'.

            כמו כן ובנוסף קבע הבורר כי דמי השירותים אשר ישלמו המבקשים יעמדו על סך של  1 דולר למ"ר בתוספת מע"מ לחודש.

            סכום זה נמוך במודע מהסכום הרגיל המשולם לחב' הניהול מאחר וחלק מהשירותים שחברת הניהול צריכה לתת לרחבה ניתנים על ידי המבקשים או השוכרים  מטעמם.

4.         בפסק הבורר מיום 22.7.02, שכאמור אוחד לפסק בורר כולל, מחשב  הבורר בסעיף 2 את חוב דמי השימוש מחודש נובמבר 99' ועד לחודש יולי  2002, על בסיס דמי השימוש שקבע.

            בסעיף 3 ד. מחשב הבורר את דמי הניהול והשירותים שעל המבקשים לשלם לתקופה האמורה, על בסיס תשלום של  1 דולר למ"ר + מע"מ כפי שקבע.

            שני החישובים שציינתי חושבו על ידי הבורר לתקופת העבר, עד למועד פסק דינו, ואולם אין בכך כדי לשלול את קביעותיו העקרוניות לגבי גובה דמי השימוש ולגבי גובה דמי הניהול, למשך 25 השנים בהן רשאים המבקשים לעשות שימוש ברחבה.

            הנה כי כן פסק הבורר אשר אושר על ידי ביהמ"ש עיקרו אינו העבר אלא העתיד והחישובים אשר עשה הבורר לתקופה שקדמה למתן פסק דינו, אין בהם כדי לשלול את העיקרון האמור, ויש לראות את החישובים כשירות נלווה של הבורר (רואה חשבון) לצדדים.