החלטה בתיק ת.א 48636/04

1.   בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 15.06.05 אשר ניתן על ידי מותב זה (להלן - "פסק הדין"), לפיו נצטוו המבקשים לפנות ולסלק ידם משני מבנים סמוכים בהם הם מפעילים מסעדה וקיוסק, המצויים במתחם גני יהושע (פארק הירקון) תל אביב (להלן - "המבנים"). בפסק הדין נצטוו המבקשים להחזיר את החזקה במבנים, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, עד ליום 31.07.05.

יצויין, כי פסק הדין (וליתר דיוק הפסיקתא) ניתן בעקבות החלטתי מיום 31.05.05 (להלן - "ההחלטה") לפיה נדחתה בקשת המבקשים למתן רשות להתגונן כנגד התובענה, אשר הוגשה ע"י המשיבה.

2.         בהחלטה האמורה קבעתי כי המבקשים הפרו את חוזה ההרשאה - שמכוחו הינם מחזיקים במבנים - הפרות יסודיות, שבגין כל אחת מהן קמה לה למשיבה הזכות לבטל את חוזה ההרשאה ולדרוש סילוק ידם של המבקשים מהמבנים.

            במיוחד אמורים הדברים באשר למחדל המבקשים מלשלם את דמי השימוש הראויים, כמתחייב מהוראות חוזה ההרשאה, תקופה ארוכה.

            טענת המבקשים בדבר כריתתו של הסכם בעל פה, אשר שינה את תנאי תשלום דמי השימוש הקבועים בחוזה ההרשאה, נדחתה על הסף בהיותה חסרת שחר ונעדרת תשתית ראייתית מינימאלית לביסוסה, לבד מהעובדה שהיא עומדת בסתירה למסמכים בכתב.

3.         בבקשה מיום 30.06.05 עתרו המבקשים להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור, אשר הוגש על ידם לביהמ"ש המחוזי בע"א 2507/05 (להלן - "הערעור").

            בתגובתה מיום 21.07.05 התנגדה המשיבה נחרצות לבקשה ועתרה לדחותה ולחייב המבקשים בהוצאות.

            בתאריך 31.07.05 הגישו המבקשים תשובה לתגובת המשיבה, כפי זכותם על פי הדין.

            הגם שביהמ"ש לא התיר למשיבה להגיש תגובה לתשובת המבקשים, ראתה עצמה המשיבה - משום מה - "חופשית" להגיש תגובה כזו, בד בבד ובמשולב עם בקשתה להתיר הגשת תגובה לתשובת המבקשים.

            בהעדר רשות להגיש תגובה לתשובת המבקשים, יתעלם ביהמ"ש מהאמור בתגובה, משל לא הוגשה כלל.

            יצויין, כי ביום 14.07.05 ניתן על ידי צו ארעי לעיכוב ביצועו של פסק הדין, שתוקפו עד למתן החלטה בבקשה זו לגופה.

4.         כידוע לכל, שניים הם השיקולים שעל בית המשפט לשקול עת הוא בוחן האם - אם לאו - לעכב ביצועו של פסק דין:

            א.         סיכויי ההצלחה בערעור.

ב.         אם יזכה המבקש בערעור לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב המצב לקדמותו.

            כן, על ביהמ"ש לשקול את מאזן הנוחות והפגיעה באינטרסים של כל אחד מבעלי הדין.

ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה חמישית, עמ' 512-514 והפסיקה הנזכרת

שם.

5.         אחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע ההלכות האמורות, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה, אם כי ראיתי להתנותה בתנאים [ראה: תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1985].

6.         הגם שאני סבור כי סיכויי ההצלחה בערעור קלושים המה, אין ספק כי סילוק ידם של המבקשים מהמבנים עד לתום בירור הערעור, יקשה מאוד או אפילו ימנע כליל, חזרתם אליהם, אם יזכו בערעור.