החלטה בתיק ת.א. 46630/05

1.         נתבע 1,  שוורץ  אברהם  יעקב,  ניהל    בסניף  הבנק התובע חשבון מספר 61-605042 כאשר המבקש היה מיופה כוח לפעול בחשבון.

            המבקש ערב לחובותיו של נתבע 1 בחשבון האמור עד לסכום של 300,000 ש"ח על פי כתב ערבות מיום 11.10.00, נספח ב' לכתב התביעה.

            בגין פעולות בחשבון נותרה יתרת חובה בסך 61,507 ש"ח נכון ליום 4.9.05, אשר הנתבעים נתבעו לשלמו בכתב התביעה, נתבע 1 מכוח היותו בעל החשבון, והמבקש בשל היותו ערב לחשבון.

2.         בתצהירו התומך בבקשה למתן רשות להתגונן מאשר המבקש כי היה מיופה כוח וערב בחשבון,  אך טוען כי הבנק אפשר לאחרים לעשות בחשבון כבשלהם ואיננו נעתר לבקשתו להמציא את המסמכים המראים את שנעשה בחשבון.

            המבקש טוען כי במחצית שנת 2003, התברר לו כי נמשכו מהחשבון המחאות חתומות על ידי אנשים שלמיטב ידיעתו לא היו מורשים לכך, הגם שהופקדו בחשבון כספים לכיסוי אותן משיכות.

            המבקש טוען כי פנה למנהל הסניף והודיעו על משיכת המחאות שלא כדין, וביקשו שלא לכבד אותן בהיותן מזויפות ואיננו ערב להן.

למרות זאת, עברה תקופה ארוכה עד שהבנק הפסיק לכבד את ההמחאות המזויפות והחשבון הפך למוגבל.

המבקש סבור כי הסכום הנתבע נובע מהפרשי ריבית שנוצרו בגין פרקי הזמן שחלפו בין משיכת ההמחאות המזויפות ועד להפקדת תמורתן, לחילופין מדובר במשיכות של המחאות מזויפות.

לבסוף טוען המבקש כי מספר המחאות לגביהן הוא מתייחס, אישר בדיעבד לאחר ששוחח עם בעל החשבון מר שוורץ אך את חלקן הגדול לא אישר ואינו ערב להן.

3.         הלכה פסוקה היא כי המבקש לקבל רשות להתגונן           לא יצא ידי חובתו בהעלאת טענות כלליות או סתמיות, אלא עליו לפרט את טענותיו ובלשון ביהמ"ש בע.א. 543/86 פד"י מב (3) עמ' 343:

"מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה כי נתבע המבקש רשות להגן חייב להכבד ולהכנס לפרטי העובדות וכו'".

            חובת הפירוט נדרשת לגבי כל טענת הגנה ובפרט כאשר מעלה הנתבע טענת הגנה המתייחסת להתנהלות לא ראויה של הבנק בגינה הוא כופר בנכונות החשבון, על מנת שיציג גרסה חשבונאית מטעמו שתהיה מפורטת ומבוססת.

            בעניין חובת הפירוט ראה גם בע.א. 465/89 פד"י מה (1) עמ' 70 בו קבע ביהמ"ש כי רשות להתגונן לא תינתן כדבר המובן מאליו על מנת שהליך זה לא ייהפך לחוכא ואיטלולא ועל הנתבע לפרט בתצהירו מסכת עובדתית שלימה של הגנתו, שאם לא כן תיחשב הבקשה כהגנת בדים.

            עוד  קבעה ההלכה הפסוקה כי על נתבע הזקוק לדפי חשבון או מסמכים לצורך הגנתו, לפנות לבנק ולבקשם ואם לא ייענה עליו לפנות לביהמ"ש על מנת שיורה לבנק להמציא את המסמכים.

            רק אם יסרב הבנק למסור מסמכים, למרות צו של ביהמ"ש, יהיה הנתבע זכאי לקבל רשות להתגונן מטעם זה בלבד.

4.         תצהירו של המבקש הינו כללי, סתמי ובלתי מפורט עד כי אינו מעמיד לו הגנה כלשהי.

            המבקש טוען כי כבר בשנת 2003 גילה  חיובים לא תקינים בחשבון הנערב, אך איננו מפרט באילו צעדים נקט מאז ועד למועד הגשת התביעה למעט טענה סתמית כי פנה וביקש מסמכים ולא נענה.

            המבקש לא טוען כי פנה בכתב ואף לא טוען כי לא קיבל את דפי החשבון באופן שוטף, בהיותו מיופה הכוח של בעל החשבון.

            המבקש אף איננו מפרט מהו הסכום של אותן המחאות אשר אישר בדיעבד לתשלום ואף איננו מציין, אפילו לא בסכום משוער, אילו המחאות הן מזויפות ותמורתן לא הופקדה בהבדל מהמחאות אשר לטענתו תמורתן הופקדה בחשבון.