החלטה בתיק ת.א. 42480/07

1.         התובעת הגישה כנגד הנתבע וכנגד צביקה יהודה חברה לבניין בע"מ (להלן: "החברה") כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך 84,445 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

            התביעה מתבססת על כרטיס לקוח החתום בידי  החברה ועל מסמך "התחייבות לשיפוי" אשר על פי הנטען נחתם בידי הנתבע.

            החברה נכנסה להליכי כינוס נכסים בחודש יוני 2002 ובחודש אפריל 2003 ניתן כנגדה צו פירוק.

2.         תצהירו של הנתבע שצורף לבקשה למתן רשות להתגונן, מעלה  שתי טענות הגנה מרכזיות, האחת  כי לא קיים חוב של החברה לתובעת, והטענה השנייה כי לא חתם על כתב ההתחייבות לשיפוי, ועל כן אין לחייבו באופן אישי.

            ב"כ הנתבע העלה טענה נוספת והיא כי קיים שיהוי בגינו יש לדחות את התביעה, וזאת משום שהתביעה הוגשה כ- 5 שנים לאחר הליכי הכינוס ומבלי שהוגשה תביעת חוב למפרק.

            כמו כן טען ב"כ הנתבע כי יש לברר את התביעה בפני המפרק ולא בביהמ"ש ועל כן סבור שיש להפנות את התובעת למפרק ואף מייעץ לה לנסות ולהגיש בקשה להארכת המועד להגשת תביעת חוב.   

3.         יש לדחות על הסף את הטענה לפיה יש להפנות את התובעת להגשת הוכחת חוב למפרק אשר יכריע במחלוקת האם קיים חוב של החברה לתובעת.

            אין להליכי הפירוק קשר למחלוקת הנדונה בתיק זה שכן כאן מתבררת התביעה כנגד הנתבע בגין הטענה כי ערב לחובות החברה, ואין בהחלטה של המפרק לעניין החוב כדי להשפיע על זכותו של הנתבע לברר את החוב מטעמו, שכן הוא לא היה חלק מהליך הפירוק.

            באשר לטענת השיהוי, טענה זו כוללת בחובה טיעונים עובדתיים אותם יש לפרט בתצהיר ואולם מעיון בתצהיר לא מצאתי התייחסות כלשהי לטענת השיהוי, או למרכיבים שבהתקיימם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי.

            במסגרת טענת שיהוי, על הטוען לשיהוי להראות, ובשלב זה לפחות לטעון, כי התובעת וויתרה על תביעתה, וכי הנתבע שינה את מצבו לרעה עקב האחור בהגשת התביעה.

            הכלל הוא כי השימוש בטענת השיהוי לדחיית תביעה ייעשה רק בנסיבות חריגות שכן הוא עומד לא אחת בניגוד לצפייה הלגיטימית של התובע לפעול למימוש זכויותיו במסגרת תקופת ההתיישנות הסטאטוטורית.

            טענת השיהוי פוגעת בזכות היסוד של התובע לגישה חופשית לערכאות ועלול לפגוע ביכולת לממש זכות זו.

            ראה בעניין זה ת.א. 29953/04 מקורות חברת מים בע"מ נ' ליאון בנו פורסם בפדאור.

            ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ. הועדה המקומית פד"י נז (5) עמ'  433 ע"א 5793/96 חיים נ. חיים אהרון פד"י נא (5) עמ'  625.

4.         באשר לטענה בדבר ליקויים בכרטסת הנה"ח של התובעת, טענה זו התמוטטה מניה וביה במהלך הדיון.

            הנתבע הסתמך על מכתב מיום 25.10.07 של רו"ח אמיר רפאל.

            המדובר בחוות דעת של מומחה אשר צריך היה הנתבע להגישה כחוות דעת בהתאם לתקנה  127 לתקנות סדה"א על מנת שיעמוד המומחה לחקירה נגדית, ולא בדרך של מכתב אליו מפנה הנתבע בתצהירו.

            די באמור לעיל כדי לדחות את הטענה ואולם גם מעיון במכתב עצמו עולה כי לא ניתן לייחס לו משקל כלשהו שכן רו"ח כולל בטבלה אשר בסעיף א' 1 את הסכומים 23,497 ש"ח וכן 964 ש"ח בתור סכומים אשר חויבו בטעות בכרטסת התובעת.

            בכרטסת התובעת נרשמו שני הסכומים האמורים בעמודת הזכות כאשר הסימן מינוס בצידם ולכן טוען רו"ח כי יש להפחית מיתרת החוב את כפל הסכומים, כפי שיש לעשות גם לגבי הסכומים האחרים.