החלטה בתיק ת.א. 41816/07

1.         התובעת, עורכת דין במקצועה, הגישה כנגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים עבור טיפול בתיקים שונים, לרבות בקשר לתביעתו של בנק איגוד כנגד הנתבע וערבים.

            ההתחייבות לתשלום שכ"ט נחתמה ע"י הנתבע ביום 26.1.98 ולפיה התחייב הנתבע לשלם לתובעת 75,000 דולר בתוספת מע"מ, כשהסכום צמוד לאינדקס יוקר המחיה בתוספת ריבית בנקאית ובתשלומים של  1,000 דולר לחודש.

            הנתבע לא שילם סכום כלשהו ע"ח ההתחייבות ואף מסתבר כי היה בהליכי פש"ר משנת 2001 ועד לשנת  2006.

            לאחר בטול הליכי הפש"ר הוגשה התביעה על קרן החוב בצירוף הצמדה וריבית בלתי צמודה של 5% ובתוספת מע"מ, ובסה"כ  519,954 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה.

            יש לציין כי במועדים הרלוונטיים היה הנתבע נשוי לאחייניתה של התובעת והתגרש ממנה בשנת  2002.

            בחודש דצמבר  1998 ניתן כנגד הנתבע פס"ד המחייבו לשלם לבנק סך של 1,603,973 ש"ח והתביעה כנגד הערבים, שגם בעניינם טפלה התובעת נדחתה.

            פסק הדין לטובת הבנק הוגש לבצוע בהוצל"פ ובמסגרת הליך של כינוס נכסים ננקטו הליכים למכירת ביתם המשותף של הנתבע וגרושתו.

            בשלב זה בשנת 2003 לא היה הנתבע מיוצג ע"י התובעת בהליכי המימוש ומכירת הבית והתובעת ייצגה רק את אחייניתה, גרושתו של הנתבע.

2.         הנתבע הגיש בקשה בכתב למתן רשות להתגונן ואף נחקר בחקירה נגדית, וטוען טענות הגנה במישורים שונים, לגביהם אתייחס להלן.

            הנתבע טוען כי התחייבותו לשלם שכ"ט התייחסה לטיפולה של התובעת בתביעה שהוגשה ע"י הבנק כנגדו וכנגד גרושתו, ולמרות זאת הגישה התובעת את תביעתה רק כנגדו במסגרת מסע נקמה נגדו, ולכן מבקש לשלוח לגרושתו הודעה לצד שלישי.

            טענה זו נסתרה מניה וביה בחקירתו הנגדית של הנתבע עת הוכח כי תביעת הבנק כלל לא הוגשה כנגד גרושתו ואף אישר בעמ'  6 לפרוטוקול כי החשבון נשוא תביעת הבנק היה חשבון שהנתבע פתח על שמו בלבד, ואף סיפר על כך לעורך דינו.

            כאשר נשאל הנתבע מדוע הוא סבור שעל גרושתו להשתתף בתשלום מחצית שכר הטרחה, השיב כי החובה בחשבון הבנק נוצרה מהוצאות מחייה משותפות, ובתצהירו טען כי החובה נוצרה כתוצאה מבזבזנות היתר של גרושתו.

            טענה זו עניינה במערכת היחסים שהייתה בין הנתבע לגרושתו ואשר אמורה הייתה להיות מוסדרת עת התגרשו, ואין לכך כל קשר לעובדה כי הנתבע לבדו נתבע ע"י הבנק, וכי הנתבע לבדו התחייב לתובעת לשלם לה שכר טרחה.

            עוד יצוין כי הנתבע לא טען שסוכם בינו לבין התובעת על יצוגו בחינם, למרות הקרבה המשפחתית שהיתה בניהם באותה עת, והודה בעמ'  7 שורה  4 לפרוטוקול "לא נתתי דעתי לעניין שכ"ט". הנתבע אף הוסיף בעניין זה כי אלמלא טענותיו האחרות בדבר נזקים שגרמה לו התובעת, אזי הייתה זכאית לשכר טרחה, אך לא את הסכום שתובעת.

            הטענה המתייחסת לחיובה של גב' זהבה לופו נדחית ולא ניתנת רשות לשלוח הודעה לצד שלישי.

3.         הנתבע טוען כי חתימתו על ההתחייבות לשלם שכ"ט משוללת כל תוקף ונגועה בכפיה ובעושק, כאשר במשך כשש שנים לא נדרש לשלם שכ"ט, ובינואר 1998 בהיותו נתון במצוקה נפשית עקב סכסוכים עם גרושתו וחובות כספיים, נדרש ע"י התובעת לחתום על ההתחייבות כתנאי להמשך טיפולה של התובעת בהגשת סיכומים בתביעתו של הבנק.

            הנתבע מסביר את טענת העושק בכך שנדרש להתחייב לשלם שכ"ט של  75,000 דולר, כאשר כל חובו לבנק היה  50,000 דולר, דהיינו שכ"ט בשיעור של  150% מסכום התביעה.

            בנוסף, מתרעם הנתבע על כי החוב הוצמד למדד וגם נושא ריבית בנקאית המקובלת בבנק הפועלים.

            דינה של הטענה לבטול כתב ההתחייבות להדחות.