החלטה בתיק ת.א. 40332/06

התביעה

1.         התובעים הגישו כנגד הנתבעים כתב תביעה בסד"מ לתשלום סך של  61,500 דולר ש"ע ל- 271,769 ש"ח כפיצוי מוסכם שנקבע בהסכם המכר מיום  14.3.00 בינם לבין נתבע מס' 1.

            עילת התביעה נוסחה בסעיף  14 לכתב התביעה כדלקמן:

"אי מסירת החזקה ו/או אי רישום זכויות הבעלות של התובעים בקוטג' בלשכת רישום המקרקעין בחלוף המועדים שנקבעו לכך, מהווים הפרה יסודית  של הסכם המכר" (ההדגשה במקור).

            סכום התביעה מחושב לפי 15% מסכום התמורה, 410,000 דולר.

2.         בנוסף להסכם המכר נחתם באותו מועד חוזה קבלנות בין התובעים לבין נתבעת 3, להזמנת שירותי בניה בקוטג' תמורת 100,000 דולר (מאה ועשר אלף דולר ארה"ב) כולל מע"מ, כך נרשם בנספח התשלומים לחוזה הקבלנות.

            נתבע מס' 2 חתם על הסכם המכר בתור מיופה כוחו של נתבע  1, וכן חתם על חוזה הקבלנות מטעמה של נתבעת 3 בהיותה מנהלה.

            בנוסף, חתם נתבע 2 על התחייבות אישית לבצוע כל ההתחייבויות של נתבע  1 במסגרת הסכם המכר של נתבעת 3 במסגרת חוזה הקבלנות.

            כמו כן חתמה נתבעת 3 על כתב ערבות לבצוע כל התחייבויותיו של נתבע  2 בהתאם למסמך ההתחייבות האישית שחתם וערבותה הוגבלה עד למועד קבלת החזקה בנכס ע"י התובעים מכוח הסכם המכר או מועד קבלת מלוא האישורים לרישום הנכס ע"ש התובעים, לפי המועד המאוחר יותר.

            התביעה הוגשה כנגד שלושת הנתבעים, ביחד ולחוד, על מלוא סכום התביעה.

3.         עפ"י הנטען בכתב התביעה התחייב הנתבע 1 למסור את החזקה בנכס ביום 1.7.00, ובפועל נמסרה החזקה באחור של שנה בחודש יולי  2001, ואילו רישום הנכס ע"ש התובעים לא בוצע עד למועד הגשת התביעה.

            עפ"י הסכם המכר התחייב נתבע 1 לרשום את הקוטג' כיחידה נפרדת בבית משותף ע"ש התובעים בלשכת רישום המקרקעין תוך  24 חודשים, ממועד מסירת החזקה לידם ובפועל נרשם הקוטג' בתור יחידה נפרדת ביום 12.12.04, אחור של כשנתיים וחצי מהמועד בו התחייב למסור ושנה וחצי נוספים עד למועד הגשת התביעה, מבלי שהקוטג' נרשם ע"ש התובעים.

הודעות הצדדים

4.         בתאריך 28.12.06 מסר ב"כ הנתבעים הודעה לפיה ביום  17.12.06 נרשם הקוטג' ע"ש התובעים בלשכת רישום המקרקעין בת"א.

            עם קבלת ההודעה בדבר הרישום סברתי שראוי לצדדים להפגש ולנסות להגיע לפרשה או להסדר דיוני, טרם שאתן החלטתי בבקשה למתן רשות להגן, וזו מהות החלטתי שם.

            אינני סבור שיש צורך לציין כי אין בהחלטה דבר וחצי דבר עם ההכרעה בבר"ל, ומצאתי בכל זאת לציין זאת בשל פנייתם של התובעים ביום 21.1.07 לפיה בקשו לצרף מסמכים לסתירת טענותיהם של הנתבעים.

            כפי שההודעה של הנתבעים לא הייתה במקומה כך גם לא היה מקום לפנייתם של התובעים ולתחושה העולה מפנייתם ואין בכוונתי לצורך מתן ההחלטה, לעיין במסמכים שצרפו.

            בבקשת רשות להתגונן על ביהמ"ש לבחון אם יש בטענות הנתבעים, אם יוכחו, כדי להוות הגנה לדחייתה של התביעה ולא מעבר לכך.

            בשלב דיוני זה לא נזקק ביהמ"ש לגרסתם של התובעים, אותה יוכלו להציג בשלב הדיון לגופו, אם תנתן רשות להגן.

            ההחלטה בבקשה מתבססת על תצהיר הנתבעים, כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו וכמובן חקירתו הנגדית של המצהיר, הכל בהתייחס למועדים הרלוונטיים שעפ"י ההתחייבויות.

ההגנה