החלטה בתיק ת.א 24671/03

בפני בקשה לסילוקה של התביעה דנן על הסף.

מבוא ורקע.

1.         המבקשים 1-4, המשיב 1 והמנוח אחמד ג'חלב ז"ל (להלן: "האח המנוח") הינם אחים, ילדיו של המנוח מוחמד עלי ג'חלב ז"ל (להלן: "האב המנוח"). המבקשים 5-11 הינם ילדיו של האח המנוח.

2.         האב המנוח, היה עד לפטירתו בעל מחצית מזכויות הבעלות בחלקה 4 בגוש 6994, בבת ים (להלן: "הנכס"), ששטחה הרשום 2,026 מ"ר (להלן: "המקרקעין"). המחצית האחרת של המקרקעין רשומה על שם רשות הפיתוח, הלא היא המשיבה 2.

3.         על פי צו ירושה שניתן על ידי ביה"ד השרעי ביפו ביום 8.1.1987, ירשו האחים ואמם המנוחה סעדיה ג'חלב (להלן: "האם המנוחה") את עזבונו של האב המנוח.

            המשיב 1 (להלן: "המשיב"), האח המנוח והמבקשים 1-3 ירשו כל אחד 14/88 חלקים בעיזבון. המבקשת 4 ירשה 7/88 חלקים והאם המנוחה ירשה 1/88 חלקים בו.

4.         האם המנוחה, הלכה לבית עולמה ביום 2/11/01. על פי צו הירושה שהוצא על ידי ביה"ד השרעי מיום 14/12/04, ירשו את עיזבונה המשיב, המבקשים 1-4 וילדי האח המנוח.

5.         בתביעה דנן - אשר הוגשה על ידי המשיב כנגד המבקשים, עיזבון האם המנוחה והמשיבה 2- עתר המשיב לצוות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה על פי סעיף 40 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"), או בכל דרך אחרת.

6.         לשלמות התמונה העובדתית יצויין, כי המשיבה 6 (בתו של האח המנוח) הודיעה לביהמ"ש בכתב הגנתה מיום 23/6/03, כי היא עברה להתגורר בבית בעלה ואין לה טענה לזכות כלשהי בנכס. המשיבה 6 הטעימה, כי נוכח ההלכה האיסלאמית היא ויתרה על זכויותיה לאחיה ולאמה המנוחה.

הבקשה.

7.         בבקשה דנן, עותרים המבקשים להורות על מחיקתה על הסף של התביעה, מן הטעם שזכויות יורשי המנוחה כמו גם יורשי האח המנוח, טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, זאת חרף הנחייתו של ביהמ"ש מיום 4/11/03 לרישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

            לטענת המבקשים, כל זמן שנושא הרישום אינו מוסדר, לא ניתן להמשיך בהליכים לפירוק השיתוף.

8.         מנגד, טען המשיב, בתגובתו מיום 9/3/06, כי אין ממש בבקשה וכל מטרתה לדחות את הקץ ולסכל את פירוק השיתוף במקרקעין. המשיב, סומך יתדותיו על הוראת סעיף 37 (א) לחוק לפיו זכאי כל שותף במקרקעין שותפים, בכל עת, לדרוש פירוק השיתוף.

            עוד נטען, כי על פי עקרון "הנפילה המיידית" המגולם בסעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), הרי שעם מותו של המוריש הופכים היורשים לבעלים של נכסיו באופן מידי ואוטומטי.

            מכאן, כך לב"כ המשיב, אין מניעה לבצע פירוק שיתוף בין יורשיהם של בעלים רשומים במקרקעין.

9.         לתגובתו, צירף ב"כ המשיב נסח רישום עדכני (נכון ליום 6/3/06) לפיו נרשמו כבעלי הנכס: המשיב, המבקשים 1-4, האח המנוח והאם המנוחה (להלן:   "נסח הרישום"). כל אחד מילדי האב המנוח נרשם כבעל 7/88 חלקים בנכס, ואילו המנוחה נרשמה כבעלת 1/16 מהזכויות.

דיון ומסקנות.

10.        אחר שבחנתי, בחון היטב, את טענות הצדדים על רקע המסמכים שבפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להימחק מפאת העדר עובדות מהותיות שבהעדרן, לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש בה.

            במה דברים אמורים.

11.        אין חולק כי לשותף במקרקעין זכות קנויה לפעול לפירוק שיתוף במקרקעין, זאת מכח הוראת סעיף 37 (א) לחוק וההלכה הפסוקה, שהכירה בזכות זו כזכות רחבה שיש לעודדה.

            כמו כן, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיב בתגובתו, כי על פי סעיף 1 לחוק הירושה ועיקרון "הנפילה המיידית" מתגבשות זכויותיו הקנייניות של יורש עם פטירת המוריש, אף אם אינו מופיע ברשימת היורשים שבצו הירושה ואף בהעדר רישומם של אלו בספרי האחוזה. [ראו: תמ"ש 58790/97 (ת"א) אלי חנינה נ' משה שמחה , דינים משפחה, כרך א', 721;     י. וייסמן, חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 מגמות והישגים, עמ' 87].

            דא עקא, שעיקרון "הנפילה המיידית" מתייחס אך למישור הזמן ושלילת "זמן ביניים" שבין בעלות המוריש ובעלות היורשים בעיזבון, ברם אין עיקרון זה מלמדנו דבר באשר למיהות היורשים, היקף העיזבון וחלוקתו.