החלטה בתיק ת.א. 2363/01

1.         צמנטכל בע"מ (בפירוק) וצמנכטל קרקע ומבנים בע"מ (בפירוק) (להלן: "התובעות") הגישו בשנת 2001 תביעה כנגד גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות ברח' דיזינגוף בע"מ וטרנסגלובו ישראל (1994) בע"מ (להלן: "הנתבעות"), בה ביקשו להצהיר כי לתובעות זכות עכבון במקרקעין הידועים כחלקות 2-6 ו- 9 בגוש 7091 בתל אביב (להלן: "המקרקעין"), כדי סכום חובן של הנתבעות לתובעות שנאמד באותה עת על ידי התובעות בסך של כ- 10 מיליון ש"ח.

2.         ביום 29.1.06 מונו המבקשים ככונסים על המקרקעין של החברות הנתבעות, לצורך אכיפת אגרות חוב ושעבודים שנרשמו לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ, להבטחת חובן של הנתבעות לבנק. הבקשה למימוש השעבודים על המקרקעין הוגשה בשנת 1993.

3.         התובענה בתיק זה התנהלה בין התובעות לנתבעות, גם לאחר מינויים של כונסי הנכסים לצורך מימוש המקרקעין, בלא שהכונסים הם צד להליך בתיק זה, למרות שהתובענה היא להצהיר על כך שלתובעות זכות עכבון במקרקעין נשוא הכינוס. ביום 5.10.06 הגישו התובעות והנתבעות לבית המשפט הודעה, לפיה הן מוותרות על הליך שמיעת הראיות בתיק. הם הודיעו לבית המשפט מהן המוסכמות ומהן הפלוגתאות, וביקשו להגיש סיכומים שבהסתמך עליהם, ועל התצהירים שהוגשו בתיק, ינתן פסק הדין. בקשה זו אושרה על ידי בית המשפט (כב' הרשם ד' גלדשטיין), ביום 22.10.06, והתיק הועבר אלי למתן פסק דין לאחר הגשת הסיכומים.

4.         בשלב ממש לפני כתיבת פסק הדין, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, הגישו הכונסים את הבקשה נשוא החלטה זו ביום 10.4.07, לאפשר להם להצטרף לתובענה, ולהעלות את טענותיהם לגבי קיומה של זכות עכבון במקרקעין נשוא הכינוס. במקביל הם פנו לבית המשפט של הכינוס, בטענה כי יש לבטל את ההסדר הטיעוני שבין הצדדים, הכולל הודאות בעניין זכות העכבון, שכן הליך זה נוהל מאחורי גבם של הכונסים, שיש להם עניין ברור בזכות העכבון הנטענת. בנסיבות אלו עיכבתי את מתן ההחלטה בבקשת ההצטרפות של הכונסים, לאחר שהתובעות והנתבעות הגישו את התנגדותן לכך, עד למתן החלטה בתיק הכינוס בעניין ביטול הסדר הטיעון שמכוחו הוגשו הסיכומים בלא שמיעת הראיות.

5.         ביום 16.10.07 ניתנה החלטה בתיק הכינוס (פש"ר 1635/03), מפי כב' השופטת ד' קרת-מאיר, אשר פסקה כי הנתבעות לא היו רשאיות למסור הודאות ולהגיע להסדר דיוני עם התובעות בהליך בתיק זה, בלא לקבל את אישור בית המשפט של הכינוס ואת הסכמת הכונסים. לפיכך הורתה כב' השופטת קרת-מאיר על ביטול ההסדר הדיוני שבין הצדדים, כולל המוסכמות אליהם הגיעו.

6.         בעקבות החלטה זו הגישו הכונסים בקשה נוספת, להורות לצרפם לתובענה זו במקוםהחברות הנתבעות, על פי החלטתה של כב' השופטת ד' קרת-מאיר, וליתן הוראות בעניין המשך בירורה של התובענה שבפני. הנתבעות והתובעות מתנגדות, כמובן, לכך שהמבקשים יצטרפו כצד להליך במקום הנתבעות, אך הן משאירות לשיקול דעת בית המשפט את שאלת צירופם של המבקשים להליך.

7.         יאמר מייד: אין כל בסיס לבקשת הכונסים להצטרף להליך במקום הנתבעות. המבקשים אינם כונסי נכסים של החברות הנתבעות, אלא התמנו ככונסי נכסים על נכס שלהם (המקרקעין). בכל מקרה כונס נכסים, להבדיל ממפרק, איננו תופס את אישיותה המשפטית של החברה, אם כי מנהלי החברה מאבדים את סמכותם לנהל את הנכסים נשוא הכינוס. המנהלים נותרים בתפקידם, ואם החברה שבניהולם נתבעת - הם אלו המוסמכים לייצגה (כל אלו הובהרו בהחלטתה של כב' השופטת ד' קרת-מאיר, וראה אסמכתאות שם). יש להדגיש כי התובענה דלעיל אמורה לקבוע לא רק את שאלת העכבון, אלא גם את שאלת גובה החוב נשוא טענת העכבון, ולחברות הנתבעות בהחלט יש עניין בכך. דומה שהכונסים עצמם הבינו זאת: בקשתם היתה להצטרף להליך לצד הנתבעות - לא במקומן. אין בהחלטת כב' השופטת קרת-מאיר דבר וחצי דבר שיכול לשנות זאת.

מנגד, ונראה כי גם התובעות והנתבעות מכירות בכך, יש לכונסי הנכסים זכות להצטרף להליך ולטעון את טענותיהם בעניין טענת העכבון המועלית בנוגע לנכס נשוא הכינוס. אמנם, כפי שטוענות הנתבעות והתובעות בצדק, בקשת הכונסים הוגשה באיחור רב, שכן הם בהחלט היו מודעים לקיומו של הליך זה במשך שנים, ולא הגישו בקשה כלשהי להצטרף להליך. לכן גם פסקה כב' השופטת ד' קרת-מאיר כי אין מקום לפסוק להם הוצאות בבקשה שנדונה בפניה. אולם לגופו של עניין, אין ספק שהם גוף דרוש ונכון בתביעה זו, כאמור לעיל, ולכן אני מורה על צירופם כנתבעים מספר 3.

8.         בנסיבות האמורות לעיל, היה מקום לקבוע דיון מקדמי בנוכחות כל הצדדים, על מנת לקבוע את סדרי המשך הדיון בתובענה (התובעות והנתבעות הגישו את ראיותיהן, אך הכונסים זכאים להגיש ראיות, או לבקש לחקור את המצהירים מטעם הצדדים האחרים). אולם התובעות הודיעו כי יש בכוונתן לערער על החלטת כב' השופטת ד' קרת-מאיר. אם כך הוא הדבר, אין זה סביר לנהל הליך זה כל עוד לא הוכרע גורל ההסדר הדיוני שבין הצדדים בבית המשפט העליון. אם הערעור יתקבל, כי אז יש תוקף להסכמות ולפלוגתאות שנוסחו על ידי התובעות והנתבעות. אם הערעור ידחה - אין תוקף להסכמות אלו, ובהתאם לכך ינהלו הצדדים את המשפט. לכן, התובעות והנתבעות מתבקשות להודיע לבית המשפט בתוך 30 יום האם הוגש ערעור על החלטת כב' השופטת ד' קרת-מאיר. אם הוגש ערעור, המשך הדיון בתיק זה ימתין לפסק הדין בבית המשפט העליון. אם לא הוגש, אזמן את הצדדים לדיון מקדמי שבו יקבעו סדרי שמיעת הראיות בתיק.

9.         לנוכח החלטה זו, אין מקום לפסוק הוצאות לצד כלשהו. הכונסים הגישו בקשתם באיחור רב, ומנגד התובעות והנתבעות היו צד להסדר דיוני שעל פי החלטה של כב' השופטת ד' קרת-מאיר היה פסול וחסר תוקף, ואף היווה דיספוזיציה אסורה במקרקעין.

10.       המזכירות תשלח העתק החלטה זו לכל הצדדים.

המזכירות תעלה את התיק לתזכורת פנימית, אם לא יועלה קודם לכן בעקבות הודעת

הצדדים, ביום 24.2.08.

ניתנה היום, א' בכסלו, תשס"ח (11 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים.