החלטה בתיק ת.א. 23429/05

1.         עילת התביעה כנגד נתבע  2 מבוססת על כתב הערבות שבחלקו התחתון של טופס פתיחת כרטיס לקוח החתום בידי נתבעת  1 מיום  27.7.97.

            בדיון מיום 22.6.06 הסכימו ב"כ הצדדים לפצל את הדיון באופן שבשלב ראשון תידון שאלת ערבותו של הנתבע מכוח המסמך האמור.

            בתאריך 27.9.06 הגישו ב"כ הצדדים הודעה בהסכמה על הסדר דיוני ולפיו ההכרעה בשאלת חתימתו של הנתבע על כתב הערבות האמור תהיה עפ"י חוות דעת של גרפולוג שימונה ע"י ביהמ"ש וחוות הדעת תהיה ראיה מכרעת בקשר לחתימה הנטענת.

2.         בהתאם להסדר הדיוני מיניתי בהחלטה מיום 27.9.06 את הגרפולוגית גב' דבורה הראל אשר ביום 5.11.06 מסרה חוות דעת בו קבעה כי החתימה שבמחלוקת היא חתימתו של הנתבע.

            המסקנה היא בדרגה די גבוהה של בטחון (דרגה רביעית מבין חמש דרגות אפשריות,  דרגה אחת לפני דרגת הבטחון המירבית).

המומחית ציינה בחוות דעתה כי מידת ההסתייגות נובעת מהעובדה שבדקה את צילום המסמך שבמחלוקת ולא את המסמך המקורי וציינה כי בדיקת המסמך המקורי עשויה לשפר את מידת הבטחון במימצאים.

בהודעה שמסרה ב"כ התובעות צוין כי למרות החיפושים והמאמצים לאיתורו של המסמך המקורי הוא לא אותר.

3.         הנתבעים עותרים לבטולו של ההסכם הדיוני ולפסילת חוות הדעת וזאת מהטעם שרק עם קבלת העתק חוות הדעת גילו כי אין בידי התובעות המסמך המקורי וכי הבדיקה נערכה על גבי עותק צילומי של המסמך.

            לו ידע הנתבע כי לא קיים המסמך המקורי לא היה מסכים להסדר.

            בסעיף 4 לבקשה מועלית הטענה כי מאחר ובידי התובעות שיקים מקוריים חתומים בידי הנתבע, יכולים היו "לשתול" את צילום החתימה האמיתית במקום המיועד לכך בכתב הערבות וכך הייתה המומחית מזהה את החתימה כאמיתית.

            בהסדר הדיוני דובר על כתב הערבות ולא על העתק צילומו ואין המדובר בהבדלי ניסוח אלא בעניין מהותי היורד לשורש העניין עפ"ה הראיה הטובה ביותר.

            לחלופין נטען כי משקלה של חוות הדעת משולל כמעט ערך כלשהו הואיל והבדיקה נעשתה על גבי צילום המאפשר עריכת שינויים.

4.         התובעות מתנגדות, בתגובתן, לבטול ההסדר הדיוני ולפסילת חוות הדעת וטוענות כי ההסכמה הדיונית לא הייתה תלויה בשאלה אם תבדק החתימה עפ"י המסמך המקורי או עפ"י הצילום ובשום שלב לא דובר על המסמך המקורי דווקא.

            עוד נטען כי לכתב התביעה שעליו התבססו הנתבעים בכתב הגנתם צורף רק צילום של כתב הערבות כגון זה שהוגש לגרפולוגית ומפנים לטענות ההגנה החלופיות שמעלה הנתבע בקשר לכך, שאין זו חתימתו ולחלופין  שהושגה במרמה מבלי שידע כי חותם על ערבות.

            מכאן שטענתו של הנתבע הייתה כנגד החתימה ולא כנגד המסמך ומעולם לא התעניינו במסמך המקורי ולא העלו כל טענות או ספקות בקשר למסמך עצמו.

            באשר לחוות הדעת עולה ממנה כי ההסתייגות היא מהצילום של המסמך ואילו היה בפניה המקור הייתה רמת הסבירות של המימצאים גבוהה עוד יותר בדרגה 5 הדרגה המקסימאלית.

            כן נטען כי חוות הדעת מבוססת על בדיקת מסמכים רבים וחד משמעית וכי הנתבע שזיהה חתימותיו על גבי השיקים וטופס פתיחת חשבון לקוח הכחיש כי חתימת הערבות הינה חתימתו וזאת על בסיס המסמך המצולם ולא טען לבטול ההסכם הדיוני ולא טען בפני המומחית שאין להמשיך בבדיקה בשל העדר מקור המסמך ורק כאשר קיבל את תוצאות חוות הדעת נזכר להעלות את טענותיו.

5.         מקובלת עלי עמדתה של ב"כ התובעות  ואף אני בתחושה כי הטענות של הנתבע נולדו לראשונה כאשר קיבל את העתק חוות הדעת.

            בזמן הבדיקה כשהוצג בפניו צילום המסמך לא הסתייג מבדיקה על פי צילום של מסמך ואף זיהה את חתימתו בשם החברה מחד והכחיש את חתימת הערבות מאידך.