החלטה בתיק ת.א. 10213/06

בפני בקשת המבקש למתן רשות להתגונן מפני תביעת המשיבות לפינוי ולסילוק ידו מחנות בה הינו מנהל עסק למכירת בגדים, תחת שם מסחרי "קמי-קם".

מבוא ורקע

1.         המשיבות הינן הבעלים הרשומים, למן יום 15/8/05, על חלקה 144 בגוש 6122 הממוקמת ברח' רבי עקיבא 86, בני ברק (להלן: " המקרקעין"), עליה בנוי, בין היתר, בניין בן 3 קומות בשטח מבונה של 1,200 מ"ר (להלן: " הבניין").

2.         את הזכויות במקרקעין רכשו המשיבות, על פי הסכם מכר מיום 3/7/02 (להלן: " הסכם המכר"), מבעלי המקרקעין שקדמו להם - "ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות עובדים בע"מ (להלן: " ניר שיתופי") והבונים בע"מ (שייקראו להלן יחדיו: " המוכרים").

על בסיס הסכם המכר רשמו המשיבות הערת אזהרה בספרי האחוזה ביום 13/8/02.

3.         החל מחודש נובמבר 1999, המבקש מחזיק ומנהל עסק למכירת בגדים בחנות ששטחה הינו כ  - 80 מ"ר הממוקמת בקומת הקרקע בבניין (להלן: " החנות" או " המושכר"), מכוחם של שלושה חוזי שכירות שנחתמו בינו לבין המשכירה קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אג"ש  בע"מ (להלן: " המשכירה" או " הקרן") כדלקמן:

א.      חוזה מיום 21/11/99 לפיו שכר המבקש את החנות לתקופה של שנה ושבועיים, החל מיום 15/12/99 ועד ליום 31/12/00 עם אופציה ל-24 חודשים אשר נסתיימה ביום 31/12/02 (להלן: " החוזה המקורי").

ב.      חוזה מיום 27/11/01 המאריך את תקופת השכירות ב - 4 שנים נוספות, שתחילתן ביום 1.1.03, והמסתיימות ביום 31/12/06 (להלן: " חוזה ההארכה").

ג.        חוזה מיום 22/8/02 לפיו הושכרה החנות למבקש לתקופה של 10 שנים, החל מיום 1/1/03 וכלה ביום 31/12/2012, עם אופציה להארכה ל-5 שנים נוספות המסתיימת ביום 31/12/2017 (להלן: " החוזה מיום 22/8/02").

4.         בתביעה שבכאן, אשר הוגשה ביום 2/1/06 בהליך של סדר דין מקוצר, עתרו המשיבות להורות על פינויו של המבקש מהחנות ולצוות עליו למסור את החזקה בה לידיהם כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ.

            לטענת המשיבות, המבקש מחזיק בחנות שלא כדין וללא כל זכות חוקית המוכרת על פי הדין.

            בהיותן הבעלים של המקרקעין זכאיות המשיבות - כך לטענתן - לסעד הפינוי המבוקש על ידן מכוח הוראות סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ו/או סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הבקשה וטענות הצדדים

5.         בבקשת הרשות להתגונן אשר הוגשה ביום 19/2/06 (להלן: " הבר"ל") ובתצהיר הנלווה לה, טען המבקש כי הוא מחזיק בחנות כדין מכוחם של חוזי השכירות ולפיכך זכאי הוא להמשיך ולהחזיק בה עד לשנת 2017.

            לשיטת המבקש, הקרן הייתה והינה בעלת זכויות בחנות וככזו רשאית הייתה להתקשר עמו בקשרי שכירות, לרבות זה אשר נחתם עמו ביום 22/8/02.

            המבקש סומך יתדות טענתו זו, בין היתר, על התובענה מיום 20/11/03 אשר הוגשה על ידי הקרן לבית המשפט המחוזי (נספח ו' לבר"ל) כנגד ניר שיתופי וגופים אחרים (להלן: " תביעת הקרן"), בה עתרה הקרן, בין היתר, למתן פס"ד הצהרתי המכיר בה כבעלת זכויות במקרקעין (כבעלים, כדיירת מוגנת ו/או כבת רשות).

            לגירסת המבקש, המשיבות ידוע ידעו, טרם רכישת המקרקעין, כי הקרן הינה בעלת זכויות בחנות, זאת נוכח העובדה כי זו הושכרה על ידה שנים רבות טרם הרכישה תוך גביית דמי שכירות באין מפריע, כמו גם לאור הצהרת ניר שיתופי בהסכם המכר (הואיל שלישי) כי מחצית מזכויותיה במקרקעין מוחזקת בידיה בנאמנות עבור צד ג'.

            בנסיבות אלה - כך למבקש - זכויות הבעלות במקרקעין אותן רכשו המשיבות, כפופות המה לזכויותיו שלו על פי החוזה מיום 22/8/02, על פיו שילם לקרן דמי שכירות עד סוף שנת 2006.

            המבקש הכחיש בתצהירו את טענת המשיבות כאילו הודע לו על הסכם המכר טרם נחתם חוזה השכירות האחרון.

            לטענתו, רק במחצית שנת 2005 פנה אליו אדם בשם יהודה עמר, הזדהה כנציג המשיבות והודיע לו כי רכש את המקרקעין ובכוונתו להרוס הבניין ולהקים תחתיו מרכז מסחרי רב היקף.

            לפניית המבקש, הודיע ב"כ הקרן במכתבו מיום 26/10/05 (נספח ד' לבר"ל) כי הקרן זכאית הייתה להשכיר למבקש את החנות וכי חוזה השכירות מיום 22/8/02 - שריר וקיים.