החלטה בתיק קפ 17/04

1.         תיק זה מתנהל כיום בהתאם לכתב הקובלנה המתוקן, כנגד הנאשם חיים בניאשווילי  בלבד, לאחר מחיקתו של הנאשם 1 (להלן: "קובזון") מכתב הקובלנה המקורי.

            ב"כ הנאשם טען מספר טענות מקדמיות כבר בישיבת יום 6.9.04, טרם מחיקת קובזון והגשת כתב הקובלנה המתוקן, והוא חוזר ומשמיע טענות אלו, וטענות מקדמיות נוספות, בבקשתו בכתב (וזאת על פי האמור בהחלטתי מיום 14.3.05) וכיום, לאחר קבלת תגובת המאשים (הקובל), הגיע המועד למתן החלטתי.

2.         טענותיו של הנאשם הינם כדלקמן:

א.         לאור הערעור שהוגש כנגד החלטתי למחיקת קובזון, וכאשר אין בפנינו, בענין זה, כל החלטה חלוטה, מן הדין ל"הקפיא" את ההליכים בעניינו של הנאשם.

ב.         עד עצם היום לא הועבר לידי ב"כ הנאשם חומר החקירה המבסס את האישומים, ובמיוחד לא חומר העדויות, דהיינו - עדויותיהם או תרשומותיהם של העדים, כמפורט ברשימה שבכתב הקובלנה.

ג.          המעשים המתוארים בסע' 18א' לכתב הקובלנה על סעיפי המשנה שבו, אינם מהווים את העבירה המיוחסת לנאשם, בניגוד לסע' 2 ו- 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, באשר הפרסום לא נעשה בפני שני אנשים או יותר, כדרישת החוק.

ד.         אין כל אפשרות להרשעת הנאשם בעבירות נשוא סע' 18א' הנ"ל לכתב הקובלנה, בהעדר כל התייחסות בנאמר בו ליסוד המחשבה הפלילית, שבהעדרה לא משתכללת העבירה המיוחסת שם לנאשם.

ה.         פגם נוסף המצוי בכתב הקובלנה, שבהעדרו נפגעת הגנת הנאשם, הינה העדר ציטוט מפורש ומפורט של הפרסומים המיוחסים לנאשם. 

ו.          גם האמור בסע' 18ב' לכתב הקובלנה, שם מיוחסת לנאשם העבירה של סחיטה באיומים בניגוד לסע' 423 לחוק העונשין, אין בו כדי לקיים את היסודות הדרושים לעבירה זו, באשר לא ניתן לסחוט אדם באיומים באמצעות צד ג', אלא אם צד ג' הינו שלוח של הסוחט, וטענה שכזו אינה בנמצא בכתב הקובלנה.

            אתייחס עתה לטענת ב"כ הנאשם, אחת לאחת, אם כי לא לפי סידרן.

3.         הטענה בדבר ה"קפאת" ההליכים, בגין הערעור שהוגש על מחיקת קובזון מכתב הקובלנה, אינה מבוססת ודינה להדחות. הליך הערעור אינו משנה דבר, מבחינת סדרי הדין, לענין כתב הקובלנה המתוקן, שבגינו, אם ניתן הדבר, יש להמשיך בהליכים. כל עוד לא הוחלט אחרת בערכאת הערעור, אין בפני אלא את כתב הקובלנה כנגד הנאשם, ואין כל מניעה מהמשכת ההליכים, בדרך הרגילה. 

4.         העבירה המיוחסת לנאשם הינה זו שבסע' 2 ו- 6 לחוק איסור לשון הרע. בסע' 6 לחוק נאמר כדלקמן:

"המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת".   

בהתאם למפורט בסע' 18א' לכתב הקובלנה, מדובר בשלוש הזדמנויות שונות, כל אחת, לכאורה, בשנה אחרת, בהן אמר הנאשם כי הקובל הוא, בין היתר, רמאי, נוכל וגנב. במקרים המתוארים בסעק' 2 ו- 3, הדברים נאמרו, לכאורה, כל פעם לאדם בודד אחר, שאינו הקובל. ב"כ הנאשם טוען כי ענייננו בפרטי אישום נפרדים, ובכל אחד משני פרטי אישום אלו, המעשה האסור, הפרסום, לא היה ל"שני בני אדם או יותר" כדרישת הסעיף בחוק. ב"כ הקובל טוען בתגובתו כי היסוד העובדתי של "שני בני אדם" כמטרה לפרסום מתקיים בפרשתנו בכך שיש לצרף יחד את כל שומעי הפרסום שבשלושת פריטי האישום, שאז ענייננו לפחות בארבעה בני אדם. 

טענה זו אינה מקובלת עלי.

בסע' 34כ"א לחוק ה עונשין נאמר כי: -

"ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הדבר לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".

תכליתו של סע' 6 לחוק איסור לשון הרע הינו להעניש מפרסם לשון רע, באם לא עומדות למפרסם הגנה מההגנות שבחוק ובדין. אחת מההגנות שבסעיף החוק גופו  הינה הדרישה שהפרסום לא יהיה בפני אדם בודד, שאז ניזקו קטן ומשמעותו כפרסום - זעומה, אלא בפני "קהל", דהיינו, שניים או יותר. מכח האמור בסע' 34כ"א הנ"ל, חובה על בית המשפט ליתן את הפרשנות המקילה האפשרית להוראה העונשית ומכאן שהפרשנות אותה מבקש ב"כ הקובל להוראת הסעיף, לא תוכל להשמע. כאשר הפרסום נעשה בתקופות שונות, ללא רצף עובדתי של ממש, לאנשים שונים, וכל פעם בפני אדם בודד, אין לראות בכך לשון הרע ואין למנוע מהמפרסם את ההגנה הנידונה. האיסור העונשי שבחוק איסור לשון הרע משתכלל רק באם הפרסום נעשה בפני "קהל" של יותר מאדם אחד, בו זמנית, אלא בנסיבות מיוחדות, שתתכן ותתקיימנה במקרה אחר, בהן נוצר "קהל" גם באם הפרסום נעשה שלא ממש במועד אחד, כמו למשל, במכתב הנשלח בו זמנית למספר נמענים, והמתקבל כל פעם ע"י אדם בודד, בתאריך שונה.

יש אף לציין, כי גם בניסוח כתב הקובלנה, טרח המנסח לציין את פירטי האישומים כפרסומים נפרדים, במועדים שונים, ואף לא ברצף ממש.