החלטה בתיק קפ 16/05

בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 8.7.07, הגישו הנאשמים תמצית טענות מקדמיות, ותגובה עליהן נמסרה מאת הקובל.

להלן התייחסותי לטענות המקדמיות.

טענות מקדמיות לנאשם 1

1.         פגם או פסול בכתב האישום (סעיף 149 (3) לחסד"פ).

טוען הסניגור, כי כתב האישום אינו מכיל את הוראות החיקוק שלפיהן מואשם בובליל בעבירות המיוחסות ועניינן פגיעה בפרטיות.

טענת הנאשם כי לא צוינו הוראות החקוק הנוגעות אליו אינה מבוססת, וזאת ניתן ללמוד מקריאת סעיפי העובדות בקובלנה, שם מצוינים בכל אישום סעיפי העבירה המיוחסים לנאשם.

יצוין, כי בקובלנה נטען כי הנאשם הוא זה שהזמין את ביצוע המעשים המהווים עבירה. כמו כן, קיבל מהנאשמים את החומר שהושג תוך ביצוע העבירה ואף עשה שימוש בחומר זה שלא כדין.

בנוסף טוען הסניגור, כי האישום הראשון בכתב הקובלנה נטען בעלמא ואינו מכיל פירוט מינימלי אודות המקום והזמן בו בוצעה העבירה הנטענת.

סעיף 85(4) לחסד"פ קובע כי כתב האישום יכיל: "תיאור העובדות המהוות את העבירה בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם".

במקרה שלנו מכיל האישום הראשון וכן יתר האישומים תאריך מדויק, וכן מצוין כי יש וביצוע העבירה נערך בסמוך לתאריך המצוין.

לשון החוק מדברת בעד עצמה "במידה שאפשר לבררם".

כלומר, אף אם המועד אינו מדויק, הדבר אינו מהווה חריגה מסעיף החוק.

אשר על כן, דינה של טענה זו להידחות.

2.         כתב הקובלנה הוגש בחוסר סמכות

טוען הסניגור, כי כתב הקובלנה פגום בשל כך שלא פורט בו על איזו הוראות חוק מושתתים האישומים נגד בובליל.

טענת הסניגור בעניין זה דינה להידחות, שכן כתב הקובלנה שהוגש כנגד הנאשם מכיל הוראות חיקוק, כאשר נכונה הטענה כי הוראות החיקוק הנ"ל אינן מכוח דיני הקשר.

הנאשם לא הואשם באף אחת מהוראות החיקוק בעבירה של קשירת קשר.

אין בעובדה שבכתב הקובלנה מפורטות עובדות המצביעות על ביצועה של עבירה שאין אפשרות להגיש בגינה קובלנה, כדי להביא למחיקתה של הקובלנה.

די לעניין זה שיש "בפרשת העובדות" שבקובלנה כדי לבסס "עבירת קובלנה" (ע"פ 2124/91). ראה, קדמי, "על סדר הדין בפלילים", חלק ב', עמ' 700.

משמעות הדבר היא שיש לבחון האם כתב האישום מגלה עבירה לפי חוק הגנת הפרטיות.