החלטה בתיק פשר 9317/06

1. בפני ערעור על החלטת הנאמן להסדר הנושים של חברת "אריה את עופר בנייה והשקעות (97') בע"מ" (להלן- " החברה") בתביעת החוב של המערערת.

עיקרי העובדות הדרושות לענינינו:

א.      המערערת הועסקה על ידי החברה כמנהלת ענף הביצוע של פרויקטים לבניה החל מיום 22.9.02. תנאי העסקתה של המערערת נקבעו בהסכם עבודה שנחתם ביום 22.9.02 (נספח לבקשה זו).

ב.      ביום 11.3.04 ניתן צו להקפאת הליכים כנגד החברה, אשר נקלעה לקשיים כלכליים.

ג.        ביום 23.6.04 הגישה המערערת תביעת חוב בסך של 854,856 ש"ח אשר החלטה בה ניתנה ביום 16.5.06. הנאמן אישר סך של 140,636 ש"ח, אולם קבע כי מאחר וחובה לחברה גבוה מהסכום שאושר, אין היא זכאית לתשלומי דיבידנד מתוך קופת הסדר הנושים.

עמדת  המערערת:

2. החלטת הנאמן בטלה משניתנה כ-24 חודש לאחר הגשתה, כאשר תקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל מחייבת הנאמן להכריע בתביעת החוב בתוך 90 יום, אלא אם ניתן אישור הכונ"ר או  בית המשפט, דבר שלא נעשה כאן. 

חופשה - לא היה מקום שלא לאשר את ימי החופשה למערערת שכן עבדה בתקופת ההודעה המוקדמת.

קרן השתלמות - הכספים שנוכו ממשכורתה של המערערת לקרן ההשתלמות לא הועברו לקרן ההשתלמות והם חלק ממשכורתה.

ביטוח מנהלים - אין מקום לנכות הסך של 9,259 ש"ח כיוון שחישוב פרמיה שעשתה המערערת כולל את חודשי החופשה להן היא זכאית, הכוללים את כל תנאי המשכורת.

בונוס - בהסכם העבודה כיוונו הצדדים למתן מענק למערערת שמקורו בחיסכון עלויות הביצוע ולכן אין רלוונטיות לשאלה מדוע נקלעה החברה לקשיים. היה על הנאמן להביא בפני ביהמ"ש מאזן של כל פרוייקט בנפרד ולהראות כי לא נוצר בו רווח ביצועי.

תגובת הנאמן:

3. המועד להכרעה בתביעת החוב על פי הסדר הנושים היה עד ליום 12.12.04 ולא כנטען על ידי המערערת ביום 23.9.04. כיוון שהתעוררו בעיות רבות ביישום הסדר הנושים, אותן ניסה הנאמן לפתור, התארכה ההחלטה בתביעת החוב. למערערת לא שולם דיבידנד  מאחר ומלוא תביעת החוב שהוגשה על ידה היתה שנויה במחלוקת. אף אם נכונה טענתה של המערערת באשר למועד הכרעת החוב, אין הצדקה לקבלת תביעת החוב במלואה, משיש בכך כדי לפגוע בנושים כולם.

      משכורת ופדיון ימי חופשה: ההכרעה בתביעת החוב של המערערת מבוססת על הצהרתה כי עבדה בחברה עד לסוף חודש פברואר 2004. לפיכך אושרה לתשלום משכורת פברואר 2004 בלבד, בניכוי סך של 7,346 ש"ח על חשבון הבונוס.

לאחר ההחלטה בתביעת החוב וימים ספורים טרם הדיון שהתקיים בבית המשפט, הגיע לידי הנאמן תצהיר (מש/1),שהוגש על ידי המערערת בתיק אחר, ממנו ניתן ללמוד כי גירסת המערערת למועד סיום עבודתה בחברה, שונה מהמצג בתביעת החוב. מתצהיר זה ניתן ללמוד כי בסוף אוקטובר 2003 הפסיקה המערערת את עבודתה בחברה, ולא בסוף פברואר 2004, כנטען על ידה בתביעת החוב שהגישה. העובדה כי המערערת הגישה את מכתב התפטרותה רק ביום 15.12.03, הינה טכנית, משחדלה לעבוד כבר בסוף חודש אוקטובר 2003. משכך, זכאית המערערת למשכורת רק עד סוף חודש אוקטובר 2003 וכן לפדיון ימי החופשה שנותרו לה במועד זה. אי לכך כל התשלומים ששולמו לה לאחר חודש אוקטובר 2003, לרבות ההפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות, שולמו לה שלא כדין ועליה להשיבם לחברה.

קרן השתלמות : קרן ההשתלמות הגישה תביעת חוב בה נתבעו גם הכספים אותם תובעת המערערת ובאין פסיקה חד משמעית בנושא, מן הראי שתבוא הכרעה של בית המשפט למי להעביר כספים אלה.

ביטוח מנהלים :  אושר למערערת מלוא הסכום שנתבע על ידה למעט ההפרשות בגין חודש מרץ כיוון שאז כבר לא עבדה בחברה.

בונוס :טענת המערערת כי " כוונת הצדדים בהסכם העבודה היתה למענק הנובע מחיסכון בעלויות ביצוע" (סעיף 3.4.4 לבקשה) משוללת יסוד. ההסכם קובע כי הבונוס ישולם מתוך רווחים שנתיים שיצטברו בחברה, ללא קשר לחסכון בעלויות הביצוע. על כן, הנתון היחידי שנבדק לצורך תשלום הבונוס הינו רווחי הביצוע של החברה. הגדרת המונח "רווח ביצועי", כפי שמופיע בהסכם העבודה והעובדה שהחברה נכנסה להקפאת הליכים, מלמדים כי לחברה לא היה רווח והפסדיה הגדולים בפרויקטים השונים, הם שהובילוה למצב של חדלות פרעון אליו נקלעה. במהלך בדיקת החוב, בדק הנאמן את הדוחות הכספיים של החברה, והגיע למסקנה כי המערערת לא היתה זכאית לבונוס כלשהו.

דיון

4.         אי הכרעה בתביעת החוב במועד:

אין ספק שהנאמן לא הכריע בתביעת החוב במועד. עם כל הקשיים שהיו בתיק ומודעת אני לכך שהם היו רבים, עדיין, מן הראוי היה שתביעת החוב תוכרע במועד או שתיעשה פניה לכונ"ר או לביהמ"ש להאריך המועד. לצערי דבר מאלה לא נעשה. מנגד אין בשיהוי כדי לקבל באופן אוטומטי את תביעת החוב של המערערת, שכן משמעות הדבר פגיעה בכלל נושי החברה. לא מדובר בפער מזערי, אלא מדובר בפערים מהותיים, כאשר לחלק מכספים אלה אין המערערת זכאית כלל, לפיכך ולמרות ההכרעה בתביעת החוב באיחור, לא תתקבל התביעה במלואה וכל פריט ידון לגופו של ענין.

מועד סיום עבודתה של המערערת:

5.         תחילה, יש להכריע מתי סיימה המערערת עבודתה  בחברה - בסוף אוקטובר 2003 או בפברואר 2004.