החלטה בתיק פשר 9163/06

בפני בקשת הכונ"ר לדחות בקשת החייב לפשיטת רגל, ולהורות על ביטול הליכי הכינוס, עקב חוסר תום לב בדרך יצירת חובותיו, ולאחר שהחייב מנהל למעשה חברה הנותנת שירותי הנהלת חשבונות- "עופר את ענבר יועצים" השייכת לילדיו (להלן: חברת הנהח"ש) - וטען בפני הכונ"ר כי הוא רק אחד מעובדי החברה, בשכר מוגבל בלבד.

ביום 10.4.2006 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, על פי בקשת החייב מיום 5.4.2006. החייב הצהיר על חובות בסך של כ- 2,300,000 ש"ח, ביניהם למס הכנסה- למעלה ממיליון ש"ח, ולמע"מ- כ- 442,000 ש"ח. בתצהיר נוסף, מציין החייב כי החוב הכולל לרשות המיסים, עומד על סך של 1,600,000 ש"ח.

בתצהיר החייב שנלווה לבקשתו למתן צו כינוס,  מיום 7.2.2005, טען החייב כי התדרדרותו הכלכלית החלה לאחר שחברת שירדן כימיקלים בע"מ, הקשורה בענף מוצרי ניקיון, בה השקיע בשנת 1992,  כ- 50,000 ש"ח, כשלה בעסקיה, ומפעל לייצור חומרי ניקיון אותו רכש עם שותף באותה שנה, עלה באש ולא היה מבוטח. בעקבות הסתבכות זאת, הונע לדבריו לביצוע מעשי עבירה של הוצאת חשבוניות פיקטיביות, בגינן נחקר בשנים 1996- 1998, והועמד לדין פלילי.

מעובדות גזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם ביום 8.7.2002, בבית השלום בתל אביב (תיק פ 2306/01 שאוחד עם תיק 2050/2000 של בית משפט השלום באשדוד),  עולה כי הנאשם ניהל החל משנת 1993 משרד לניהול חשבונות באשדוד, כיום חברת הנח"ש הנ"ל, אך דיווח על הכנסתיו מעיסוקו על שמו אשתו, והצהיר כי הוא שכיר המקבל משכורת אצל אשתו. בד בבד ניהל את חברת שירדן כימיקלים וכן את חברת פלדמן (אשדוד) עבודות צנרת בע"מ. כדי להתחמק במזיד מתשלום מיסים, ניהל החייב רישומים כוזבים בחברת פלדמן, והעלים משיכות כספים שלו ושל נאשם נוסף בפרשה, בהיקף כולל של 212,000 ש"ח,  וזאת על ידי יצירת הוצאות, שהועברו כביכול, למקבלי משכורות פיקטיביים שכלל לא עבדו בחברה.

בין השנים 1991- 1998 מכר הנאשם לחברות בהן עסק בהנהלת חשבונות, חשבונות מס פיקטיביות הקשורות בחברת שירדן, בסכום שאינו פחות מ- 1,348,000 ש"ח, תמורת עמלה, וכן סייע לחברות אחרות במכירת חשבונות מס פיקטיביות, בסכום של 1,358,000 ש"ח, תמורת עמלה. הנאשם עסק גם בתיווך להפצת חשבונות פיקטיביות בהיקף של 1,651,000 ש"ח, במקרה נוסף.

הנאשם דיווח על הכנסה בסך 80,000 ש"ח לערך, בשנת 1996, במקום 1991, ולא דיווח על העמלות שקיבל עבור שירותיו בהפצת החשבונות הפיקטיביות בסך של כ- 271,000 ש"ח.     

במסגרת גזר הדין נקבע כי הנאשם לא הסיר מחדליו, וחובו לרשות המסים עומד על סך של כ- 856,801 ש"ח, באותם ימים.

על הנאשם הוטל, במסגרת הסדר טיעון, עונש של 24 חודשים לריצוי בפועל, בנוסף לעונשים מותנים וקנס. בית המשפט ציין כי בין שיקולי החומרה, יש לראות את אי הסרת המחדלים האמורים.

החייב שוחרר בחודש אוגוסט 2004 לאחר ריצוי המאסר.

החייב מקבל קצבה מרשות הנמלים בה עבד בעבר, והוא טוען כי עבודתו בחברת הנהח"ש, הינה מוגבלת ביותר. מחוות דעת הכונ"ר עולה כי לדברי החייב הוא עובד במשרד במשך "כשעתיים - שלוש ביום", ומשתכר כ- 110 ש"ח, וכן ניתנות לו הוצאות החזקת רכב, בסך של 1,180 ש"ח לחודש.

החייב מאשר כי לשני ילדיו אין כל זיקה מקצועית למשרד, והם עובדים בעבודות אחרות. המשרד מעסיק שלושה עובדים שכירים.

מעדותה של הגב' אהובה חמו, עובדת חברת הנהח"ש, עולה, כי היא עובדת במשרד כ- 17 שנים, וכי החייב קיבלה לעבודה עוד בשנת 1990. במשרד עובדות שתי עובדות ותיקות נוספות. עוד ציינה כי החייב מייעץ לעובדי המשרד "ואומר לנו מה לעשות" בכל הקשור לענייני הנהלת החשבונות. "ישראל הוא הנותן לנו את היעוץ המקצועי",  הוא "האיש המרכזי במשרד", וכי החייב עובד במקום בכל ימות השבוע, "במשך כל היום" (ע' 5 לפר').

החייב העיד כי במשרד כמה עשרות לקוחות. הוא אישר כי הוא מלווה נישומים למס הכנסה, ואולם אינו מייצגם ישירות, ומעניק יעוץ עקיף, וכי כך נהג במהלך השנים, שכן אינו יועץ מס מוסמך. עוד ציין כי הוא נותן הוראות לעובדים "בכל מיני בעיות שמתעוררות", אולם העסק "מתנהל מעצמו", וכי בעבר ניהל את המשרד, אולם בשנים האחרונות, הוא "בסטטוס של מסייע" לילדיו.

החייב סבור כי יש לדחות בקשת הכונ"ר, ולאפשר לו לחסות במסגרתם של הליכי פשיטת הרגל. החייב אינו מתכחש לעבירות המס והעבירות הפליליות שביצע, שבעטיים נפסלו ספריו, ונקבעו לו שומות מס העומדות ביסוד החובות שצבר, ואולם הוא סבור כי "פרע  חובו לחברה", נוכח ענישתו וכליאתו, ולנוכח גילו המתקדם, כבן 59, ומצבו הבריאותי הרעוע, משמשים הליכי פשט"ר מוצא אחרון להיחלץ ממצבו הכלכלי הקשה, ומעולם של נושיו.

דיון

על פי הוראת סעיף 18 ה לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980, לא יוכרז אדם כפושט רגל,  אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה  "הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל...".

לעניין מהותו של "תום לב" בהקשר זה, נקבע ב-רע"א 2282/03 - ראובן גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2), 810 ,עמ' 814-815: "...מקובל לומר כי תום הלב של החייב נבחן בשתי תקופות: לפני הגשת הבקשה, בקשר לדרך היווצרות החובות, ולאחר הגשת הבקשה, בקשר להתנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל..."ובעניין זה מבהיר בית המשפט העליון במסגרת ע"א 5503/92 - עדה קירצמן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי. פ"ד מט(1), 749 ,עמ' 756-757, "מאחר שמדובר בבקשה הבאה מטעם החייב, ואשר נועדה להעניק לו הגנה מסויימת, לא יינתן צו מקום בו אותו חייב חסר תום לב, ולו במעט, בין בשלב יצירת החובות, בין בשלב הליכי אכיפת החובות, ובין בעת פנייתו לבית המשפט למתן צו כינוס. אין לאפשר לחייב חסר תום לב להפיק תועלת מהליכי פשיטת הרגל..."

ואכן, נקבע במסגרת ע"א 8937/05 - בנימין תבין נ' כונס הנכסים הרישמי ואח',  תק-על 2007, כי החלטה לביטול הליכי פשיטת רגל הינה מוצדקת ומעוגנת בהתנהגות חסרת תום לב ביצירת החובות, נוכח "כתב אישום המייחס (לחייב) עבירות מס חמורות, שאותן ביצע על-פי הנטען באמצעות חברה שבבעלותו... יצוין, כי אין מחלוקת על כך שחובו של המערער כלפי המשיב 3  (אגף מע"מ- י.צ)נובע מחיובו האישי בכפל מס בגין אחת החשבוניות ) לפי סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975), וגם אין מחלוקת שחיובו זה הוא חלוט לאחר שהערעור בעניין זה נמחק...".

חרף נסיבותיו האישיות של החייב, ורצונו הטבעי להיחלץ מנושיו, אין מקום נוכח האמור, להתיר המשך הליכי פשיטת רגל בעניינו. החייב יצר חובותיו כלפי רשויות המס, בשל פעולות רמיה בהן היה מעורב במשך קרוב לעשר שנים, תוך ניצול קשריו המקצועיים, כמנהל חשבונות, במשרד שבניהולו, ולנוכח מעמדו הניהולי בחברות בהן היה אחד הבעלים. חובותיו לרשות המסים הינם ישירים ועקיפים, הן בדרך של העלמה ישירה של הכנסותיו, והן בשל פסילת ספרי הנהלת החשבונות, נוכח מעשי העבירה בהם היה מעורב, שהביאו לקביעת שומות שלא על פי הנתונים שהציג החייב בפני רשות המיסים באשר להיקף הכנסותיו. בית המשפט שדן בעניינו של החייב קבע כי התנהגותו חמורה, וכי לא עשה דבר לסילוק מחדליו. החייב יצא מבית האסורים ומיהר להגיש בקשתו להליכי פשיטת רגל, וזאת כדי להשיג, בזמן נראה לעין, ובקלות יחסית, הפטר לחובות שיצר עקב מעשי העבירה. נקיטת הליכי פשיטת רגל בנסיבות אלה, מאפשרת לחייב שחטא לצאת נשכר, ואף יש בה כדי לעודד מעשים מעין אלה שלקה בהם החייב.