החלטה בתיק פשר 9156/06

ביום 28.12.2000 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, על פי בקשתו. ביום 28.6.2001 הוכרז כפושט רגל.

בפני ערעור מטעמם של שני המערערים, על החלטת הנאמן, לדחיית תביעת חוב בסך של 128,203 ש"ח, שהוגשה על ידי מערער 1, מונטיליו משה. נוכח העובדה כי תביעת החוב הוגשה רק על ידי מערער 1, (הנתמכת בתצהיר מטעמו), אין מקום לערעורו של המערער 2, והערעור מטעם מערער זה יימחק.

תביעת החוב מתבססת על פסק דין, בהיעדר הגנה, שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב ביום 15.8.2000, במסגרת ת.א 44998/00, לפיו חוייבו החייב ו- 3 נתבעים נוספים, בתשלום למערערים בסך של 115,000 ש"ח, שכ"ט עו"ד בסך של 5,210 ש"ח, בנוסף להפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין ניתן על יסוד תביעתם של שני המערערים נגד חברת עס.ר תשתיות ופיתוח בע"מ (להלן: "החברה"), ושלושה בעלי מניות ומנהלים בחברה, ביניהם החייב, בגין אי תשלום עבור עבודות שהזמינה החברה, וכן בגין היווצרות ריבית חריגה בחשבון התובעים, עקב אי תשלום החוב.

על פי המפורט בכתב התביעה, ביצע המערער 1 עבור החברה עבודות עפר, והוציא לחברה חשבוניות לתשלום בסכום של כ- 90,000 ש"ח, במחצית הראשונה של שנת 1999, כמפורט בנספח א1 לכתב התביעה. צ'קים שהוצאו על  ידי החברה לכיסוי חלק מחובה למערער לא כובדו, ובהמלצת הנתבעים פעל המערער לביצוע ניכיון שניים מהצ'קים, ונגרמו לו הוצאות נוספות בגין כך (נספחים ב,ג לתביעה).

.

יוער כי מערער 2, תבע את החברה ומנהליה בגין  אי תשלום עבור עבודות גינון שביצע.

לטענת המערער בכתב התביעה (סעיף 14), התחייבו הנתבעים בעל פה, "מאז היום המיועד לביצוע התשלום, ועד חילול הצ'קים" כי יעמדו מאחורי התחייבויות החברה, ו"התחייבו לשאת אישית בתשלום החוב".

עוד נטען בכתב התביעה כי על בית המשפט ל"הרים מסך ההתאגדות", ולחייב את מנהלי החברה, ביניהם החייב באופן אישי, לאחר שפעלו בחוסר תום לב, ויצרו מצג שווא בתרמית כלפי המערער כאילו יש ביכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה למערער, וכי החייב והנתבעים האחרים, אחראי בנזיקין נוכח הפרת חובת הזהירות כלפי המערער.

במכתב לנאמן מיום 20.11.2005, טענה ב"כ החייב באותם ימים, כי החייב נתן ערבות בעל פה למערערים, וכי "חומרת מעשיו" של החייב מתבטאת בכך שהניע את המערער לביצוע ניכיון הצ'קים שנמסרו על ידי החברה למערער "תוך הונאה שבדרך זו ייפרעו הצ'קים".

בדחיית תביעת החוב ביום 16.11.2005, קבע הנאמן כי נוכח העובדה כי פסק הדין ניתן ללא הגנה, יש לבדוק את התביעה לגופה, וכי החליט שלא לאשר את תביעת החוב הנוגעת למערער 1, בשל היעדר מסמכים הקושרים את החייב להתחייבויות  החברה.

ב"כ הכנ"ר תומכת בעמדת הנאמן.

בהודעת הערעור נטען כי בידי המערער פסק דין חלוט, וכי אין מקום לבחון את התביעה לגופה, משלא מתעורר חשש כי פסק הדין ניתן בעקבות קנוניה בין החייב לנושים, או ניסיון של החייב  להבריח רכושו ולהעבירו למקורביו באמצעות פסק הדין; התביעה נגד החייב נשענה גם על עילת תרמית והפרת חובת זהירות כנושאי משרה בחברה, וכי "העדר ערבות אישית אינה עילה לדחיית החוב" (סעיף 14 להודעת הערעור). עוד נטען כי במשיכת הצ'קים שחוללו הפרו החייב ושותפו את החובה על פי סעיף 432 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, וגרמו עוולה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

דיון

אכן, צודק הנאמן בקביעתו כי שמורה לו זכות לבחון את התשתית העומדת ביסוד תביעת החוב שהוגשה, גם משהיא מבוססת על חוב פסוק. בעניין זה נאמר כי, " בהליכי פשיטת רגל אין מדובר אך ביחסי החייב והנושה אשר אוחז בפסק הדין, כי מעורבים בהליכים אלה האינטרסים של נושיו האחרים של החייב. במצב של אינסולבנטיות, כאשר המועט צריך לספק את הרבים, יש הצדקה לדקדק בטיב הוכחתו של הנושה...."

הכללים בעניין זה סוכמו בספרו של ש. לוין, בעמ' 236:

"היה החוב נשוא התביעה מבוסס על פסק דין נגד החייב רשאי הנאמן לבדוק את התמורה שניתנה בעדו, ואם הובאה ראיה שהפסק הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין או שהחוב האמיתי שונה מחוב פסק הדין, רשאי הוא לדחות את תביעת החוב, כולה או מקצתה, והוא הדין בפשרה שנערכה עם החייב". (ע"א 1057/91 - גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטיגר, פ"ד מו(4), 353,358-359). בענייננו לא הובאה אומנם ראיה לחשדות המתוארים, ואולם פסק הדין ניתן ללא כל בחינה עובדתית של טענות המערער, נוכח כך שהחייב והנתבעים האחרים לא טרחו להתגונן מפני התביעה, ואף בנסיבות אלה אין הנאמן פטור מבחינת מהות החוב, שכן נוכח חובתו של הנאמן לכלל הנושים כאמור, ומשלא קדמה לבדיקת הנאמן כל בדיקה ממשית אחרת של החוב הנטען, מוטלת על הנאמן חובה לתהות על קנקנו של החוב, שלכאורה נוצר על ידי החברה, ולא על ידי אחד מבעלי התפקיד שבה (בעניין זה ראו:  ע"א 471/65 מפרק חב' קסטנבאום נ. מ"י, פד"י כ   (3) בע' 52; לתקציר סביר
פש"ר (מחוזי ת"א) 2087/04 - דוד אלעזר נ' עו"ד רפי לוי, תק-מח;בש"א (מחוזי חי') 12979/03 - רומן ליאק נ' עמיד מח'ול, עו"ד - הנאמן, תק-מח).

הנאמן דחה את תביעת החוב נוכח העדר ערבות אישית של החייב לחיוביה של החברה. בהודעת הערעור נטען  בדבר התחייבות שניתנה בעל פה, ואולם בד בבד נטען, כי זו ניתנה רק בשלב בו שידלו החייב ונתבעים אחרים את המערער, לבצע ניכיון צ'קים תוך הבטחה כי אלה ייפרעו, ומכאן שהחייב לא ערב לחובות החברה בעת ההתקשרות העסקית עם המערער.