החלטה בתיק פשר 9042/06

1. מונח בפני ערעור על החלטתו של הנאמן בפשיטת רגל על נכסי החייב, הוא כונס הנכסים הרשמי, שלא להאריך את המועד למערערת להגיש את תביעת החוב מטעמה.

2. אין חולק כי ביום 19.5.03 ניתן צו כינוס לנכסי החייב והכונס הרשמי מונה לכונס נכסיו. ביום 27.1.04 הוכרז החייב כפושט רגל והכונס הרשמי מונה לנאמן על נכסיו. הודעות בהתאם פורסמו כדין ברשומות. ביום 1.7.03 פורסם דבר מתן צו הכינוס וביום 24.3.04 פורסם דבר הכרזת החייב כפושט רגל הן בילקוט הפרסומים והן בעיתונות.

3. המערערת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, כעבור שנתיים ושלושה חודשים מיום פרסום צו הכינוס ברשומות, כשלטענתה האיחור בהגשת הבקשה נובע מחוסר ידיעה בתום לב בדבר מתן צו הכינוס. עוד  טענה המערערת כי לא יגרם נזק לנושים במידה ויוארך לה המועד להגשת תביעת החוב שכן טרם התקיים דיון בהצעת הסדר או הפטר לחייב וטרם חולק דיבידנד לנושים.

4. סעיף 71 (א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי משמעותה של הוראה זו היא קביעת רף קשיח להגשת תביעות חוב אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב, אף אם החייב מודה בו בפה מלא. (ראה פש"ר 237/97 לבידי זהב נ' שדה , דינים מחוזי ל"ב (10) 737). עם זאת, לכלל האמור נקבע חריג כקבוע בסעיף71 (ב) לפקודת פשיטת הרגל הקובע כדלקמן:

"הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".

בתי המשפט בשורה ארוכה של החלטות נטו לפרש את הדרישה לקיומו של טעם מיוחד באופן רחב המקל עם הנושים.

5. במקרה שבפני טענה המערערת כי החייב לא טרח להודיע לה על כי הינו פושט רגל ולפיכך מצאה את עצמה מגישה תביעה כנגד החייב, במועד שלאחר הכרזתו כפושט רגל ומבלי שהיא יודעת דבר אודות הכרזתו כפושט רגל. לדבריה, גם לאחר שהוגשה התביעה לא טרח החייב להודיע למערערת את דבר הכרזתו כפושט רגל. לטענתה רק לאחר שקיבלה לזכותה פסק דין וביקשה לנקוט כנגד החייב בהליכי הוצאה לפועל, הודע לה דבר הכרזתו של החייב כפושט רגל.

לא אחת נתתי את הדעת לחובתו של חייב להודיע לחייבים את דבר הכרזתו כפושט רגל כמו גם דבר חובתו להעביר לנאמן את רשימת הנושים על מנת שהנאמן יוכל לזמן אותם לאסיפות נושים כמתחייב, והכל מתוך הנחה כי הפרסומים בילקוט הפרסומים ובעיתונים השונים אינם בהכרח חושפים את כל הנושים לדבר עצם הכרזתו של החייב כפושט רגל.

6. הנאמן בתגובתו להודעת הערעור לא התייחס לנקודה זו ולא ציין באם המערערת אכן זומנה על ידו לאסיפת נושים, על פי רשימה שקיבל מן החייב. העדר התייחסות כאמור מביאה אותי לכלל מסקנה, כי זימון שכזה לא קיבלה המערערת לידיה ומתחזקת אנכי במסקנה זו לנוכח העובדה כי המערערת הגישה את תביעתה הכספית כנגד החייב לאחר הכרזתו של החייב כפושט רגל. אין ספק כי לו היתה יודעת המערערת, בזמן האמיתי, את דבר הכרזתו של החייב כפושט רגל, לא היתה מגישה את תביעתה הכספית לבית משפט.

7.   לאור הדברים האמורים ובשיקלול כל האינטרסים העומדים על הפרק, יש לקבוע כי חוסר תום ליבו של החייב מתגבש בכך שלא הודיע לנאמן את דבר היות המערערת נושה שלו ובכך שהעלים מן המערערת את העובדה שניתן נגדו צו כינוס.

התנהגות חסרת תום הלב מהווה לטעמי טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת תביעת החוב ומהווה את החריג לכלל הקבוע בסעיף 71 (א) לפקודת פשיטת הרגל.

לכך יש להוסיף את העובדה שטרם הוצע או אושר הסדר נושים כלשהו וטרם חולק דיבידנד ועל כן בקבלת תביעת החוב של המערערת לא יהא כדי להעכב את הליכי פשיטת הרגל או כדי להזיק לחייב או ליתר הנושים.

לפיכך, הערעור מתקבל.

הנאמן יבדוק את תביעת החוב של המערערת לגופה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום ה' בכסלו, תשס"ז (26 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים