החלטה בתיק פשר 895/05

זהו ערעור על החלטות המפרק בתביעות החוב שהוגשו ע"י המבקשות, חברות מקרקעין המצויות בשליטתו של יאיר ליפשיץ, שהיה בעל השליטה גם בחברת המניע הנמצאת בפירוק, והמשיב הוא המפרק. המבקשות הן חברות איגוד מקרקעין. המבקשת לי חלוצי התעשיה בע"מ השכירה להמניע מגרש בבעלותה בשטח של כ-10 דונם בחיפה והמבקשת מפעלי לי השכירה להמניע מגרש בשטח של כ-5 דונם באשדוד.

לפי הרשום בערעור יאיר ליפשיץ הגיש בקשה להסדר נושים על פי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל בתיק פש"ר 107/05. במועד הגשת הערעור, כך נרשם, טרם הושלם הליך אישור ההסדר ע"י הנושים וע"י ביהמ"ש. ב-2/6/05 מונה עו"ד מטרי כנאמן בתיק פשיטת הרגל והערעור מוגש ע"י החברות המבקשות, שלא באמצעות הנאמן, אך על דעתו.

לטענת המבקשות, תביעות החוב שהוגשו על ידן כללו שני סוגים של חובות, האחד חוב בגין הפרשי דמי שכירות והשני חוב בגין ערבויות שנפרעו ע"י המבקשות לתשלום חובות המניע לבנקים.

הערעור מתייחס לחובות של הפרשי דמי שכירות כי במסגרת ההחלטות בתביעות החוב קיבל המפרק את הטענות ביחס לערבויות.

נטען כי המבקשות חולקות על קביעות המפרק באשר לגובה דמי השכירות הריאליים שלא נתמכה בחוות דעת שמאית אלא נקבעו באופן שרירותי ואקראי. עוד נטען כי גובה דמי השכירות שתואר בדוחות הכספיים שיקף את התחייבויותה של המניע לשכור את המגרשים שבבעלות המבקשות לתקופה ארוכה.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני מחליטה לדחות את הערעור.

אין מחלוקת, והעובדות אף צויינו בערעור, שהמגרשים נרכשו באמצעות מימון. האחד נרכש באמצעות מימון בנקאי של בנק איגוד ושועבד לטובתו והשני באמצעות מימון של בנק לאומי ושועבד לטובתו. שני המגרשים מומשו ע"י הבנקים במהלך שנת 2004 ותמורתם יועדה לכיסוי חובות החברות, לרבות המניע, לבנקים האלו (רובם או חלקם).

משכך, ההתייחסות לשווי דמי השכירות להתחייבות המניע לשכור את המגרשים לטווח ארוך, אינה יכולה להוות גורם בקביעת שווי דמי השכירות ע"י המפרק, מה גם שאין לראות בפירוק המניע הפרתה חוזה שנעשה בין הצדדים.

חוזק משנה לכך, העובדה שבעל השליטה בחברות, המשכירה והשוכרת, הוא יאיר ליפשיץ שהיום נמצא בהליכי הסדר בפשיטת רגל, באופן אישי. כביכול מטרת הערעור שהגיש וכך אניח, להעשיר את קופת פשיטת הרגל לעומת קופת הפירוק ודאגתו לנושיו האישיים.

אין צורך לתמוך את החלטת המפרק בחוות דעת שמאית הקובעת את גובה דמי השכירות הריאליים במועדים הרלוונטיים. עובדה שבזמן אמת החברות, וכאשר המניע לא היתה בחדלות פרעון, כמו גם בעל השליטה בה, הציגו בדוחות הכספיים ליום 31/12/02 את ערך דמי השכירות כפי שנגבו בפועל. אלו הם דמי השכירות שהמפרק היה רשאי לסמוך עליהם בחלטתו. אין כל הצדקה לבחון את שווי דמי השכירות רטרואקטיבית באמצעות חוות דעת של שמאי לבחינת דרישת המבקשות לתשלום הפרשי דמי שכירות, רק משנקלעה המניע לחדלות פרעון במיוחד אם לא באה זכרה של תביעה כזו כאשר המניע היתה חברה פעילה.

עוד ירשם כי על פי הערכת שווי הנכס שנערכה בשנת 1999, שכר הדירה היווה 9% מערך הנכס ובכך היווה תשואה שנתית סבירה.

תוספת הצמדת המחירים למדד המחירים לצרכן, לצורך קביעת דמי השכירות, סבירה ואין להתערב בה. כך גם הדרך בה נקט המפרק בחישוב הריבית. המפרק חייב את המערערת 2 בריבית רק על יתרת החוב המופחתת ולאחר שהופחתו ממנה דמי השכירות להם היתה זכאית.

במאמר מוסגר אציין כי תגובת הכנ"ר לפיה אינו מביע עמדה עניינית לגופן של הטענות, כי המפרק הינו מעין שלוח של הכנ"ר וכיוצ"ב כפי שרשום בתגובה שהוגשה ב-20/11/05, אינה מקובלת עלי ולא לשם כך נדרשה התייחסותו. גם אם מתמנה בעל תפקיד בנוסף על הכנ"ר, המפקח על פעולותיו של בעל התפקיד, נדרש הכנ"ר לבדוק באופן ענייני החלטותיו של המפרק או כל בעל תפקיד אחר, לרבות החלטה בתביעת חוב, ולא לשים עצמו כמי "שאינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות המפרק בתביעת חוב" (ציטוט מתוך התגובה).  

אין צורך שאכביר מילים בשאלה אם המפרק הוא מעין שלוח של הכנ"ר או ידו הארוכה של ביהמ"ש.

אני מחייבת את המבקשות לשלם את שכרו של המפרק בסך 5,000 ש"ח כולל מע"מ.

ניתנה היום כ"ה בחשון, תשס"ו (27 בנובמבר 2005) בהעדר (נשלחה במנ"ת).