החלטה בתיק פשר 721/04

1.         בפניי בקשת הנושה מיום 6.12.04 למנות כונס נכסים זמני על כל רכושו של המשיב, נכסיו ועסקיו, ולהכריזו פושט רגל. הצדדים ניהלו משא ומתן ממושך, הגיעו להסכמות על אורכות לצורך הסדר, ורק משנכשלו הנסיונות לפתור את הסכסוך בדרכי פשרה, נקבעה הבקשה לדיון והצדדים הגישו סיכומיהם.

נימוקי הבקשה הם כדלקמן:

א. המשיב הוא אחד הבעלים והמנהלים של חברת "מפעל בטון המשולש בע"מ" (להלן: החברה) וערב לכאורה לחובותיה. על פי הנטען, חב המשיב לנושה בגין ערבותו האישית סכום המגיע לכדי 3,574,189 ש"ח.

ב. המשיב העביר נכס מקרקעין, הידוע כחלקה 19 בגוש 8780 (להלן: הנכס) לבנו שריף מנסור עתאמנה (להלן: שריף) ללא תמורה. בחודש ינואר 04', נרשמה הערת אזהרה לטובת שריף, וביום 3.11.04 הועברה הבעלות בנכס על שמו בלשכת רישום המקרקעין.

במהלך המשא ומתן בינו לבין המשיב, בחודש אוגוסט 04', לאחר רישום הערת האזהרה לטובתו, חתם שריף על הצהרה המופנית לרשם המקרקעין, לפיה הוא מסכים כי המשיב ירשום משכנתא לטובת הנושה בדרגה ראשונה, וכי תהיה קודמת להערת האזהרה הרשומה לטובתו. לפיכך, טוען הנושה כי העברת הבעלות בנובמבר 04' נועדה לאפשר לשריף לחזור בו מהצהרתו בדבר כפיפותו למשכנתא, שכן לא יהא ניתן עוד לרשום משכנתא על זכויותיו של המשיב, משלא נותרו לו זכויות בנכס.

ג. ביום 6.12.04 נתן כב' הש' כמאל סעב צו מניעה האוסר על שריף ומי מטעמו לבצע כל דיספוזיציה בנכס, על יסוד בקשת הנושה.

ד. בכך עשה המשיב מעשה פשיטת רגל, לפי הוראת סעיף 5(1)(א) ו/או 5(1)(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).

ה. למען הסדר הטוב ציין הבנק, כי ביום 14.10.07 נתן בימ"ש המחוזי בת"א פסק דין בגין חובו של המשיב לנושה, לאחר שדחה את בקשת המשיב ונתבעים נוספים למתן רשות להגן בהעדר התייצבות. ב"כ המשיב שיגר לב"כ הנושה נוסח בקשה לביטול פסק הדין, אך לא ידוע לנושה אם הבקשה הוגשה אם לאו. 

2.         המשיב מתנגד לבקשה מהנימוקים דלקמן :

א. המשיב טוען כי אינו חייב דבר לנושה, ובוודאי שאין מדובר בחוב קצוב או פסוק על פי פסק דין חלוט. החייב הגיש בקשת רשות להגן, והוא מכחיש הן את ערבותו והן את גובה החוב. המשיב מציין כי הנושה סירב לפדיון הבטוחות שהציע המשיב, ואף סירב למשכן את הנכס שהציע המשיב. 

ב. בעת שנערך ההסכם להעברת הנכס לשריף, לא היה המשיב חייב דבר, והנושה מתנהג בחוסר תום לב בנסיון "לקצר את הדרך" ולהפעיל לחץ בלתי סביר ומיותר לחלוטין.

ג. העברת הנכס לשריף לא נעשתה בכוונת מרמה אלא מתוך רצון לספק את בני המשפחה של המשיב.

ד. המשיב לא ביצע מעשה פשיטת רגל, ומכל מקום ההסכם ורישום הערת האזהרה נעשו 10 חודשים לפני הגשת הבקשה. לפיכך לא מתמלא התנאי הנדרש בפקודה כי מעשה פשיטת רגל יבוצע בתוך 3 חודשים עובר להגשת הבקשה.

ה. ביהמ"ש מצווה לנהוג זהירות רבה ביותר לפני מתן צו לכינוס נכסיו של אדם, מתוך הנחה ברורה כי מדובר במהלך קשה ודראסטי הגורם לנזק בלתי הפיך.

3.         הכנ"ר סבור כי לא מולאו העילות המפורטות בסעיף 7 לפקודה, וכי דין הבקשה להדחות.

            מדובר בחוב שעצם קיומו שנוי במחלוקת ומעשה פשיטת הרגל הנטען לא בוצע בתוך 3 חודשים עובר להגשת הבקשה. המשיב ושריף פעלו בגלוי בעניין מכירת הנכסים, רשמו הערת אזהרה כ-10 חודשים לפני הגשת הבקשה וסיימו את רישום העיסקה בתוך זמן סביר. הנושה ידע במהלך משא ומתן שערך עם המשיב, עוד בחודש אוגוסט 04' כי זכויות החייב בנכס הועברו לבנו, ובכל זאת נהג בהליך של משא ומתן. לפיכך אין מקום ליתן צו לכינוס נכסי המשיב.         

            יחד עם זאת, לשם שמירת זכויותיו של המבקש להפרע מהנכס, הציע הכנ"ר כי ביהמ"ש יורה על עיכוב הליכים בתיק זה עד לסיום המשפט בעניין קיומו של חוב מכוח סעיף 16 א' לפקודה ויאריך את צו המניעה שניתן. 

4.       הנושה סבור כי הוכיח לכאורה את קיומו של החוב, וכי משנרשם שריף כבעלים בנכס כחודש ימים לפני שהוגשה הבקשה לצו הכינוס, נעשה מעשה פשיטת הרגל במסגרת שלושת החודשים הנדרשים.

          לחלופין מבקש הנושה לעכב את ההליכים ולהשאיר את צו המניעה לגבי הנכס על כנו. 

דיון