החלטה בתיק פשר 6378/05

1.         ביום 5.11.02 נחתם הסכם בין המערערת לבין החברה, לפיו רכשה ממנה דירה בפרוייקט מגורים בגדרה [להלן: "הפרוייקט"], והחברה התחייבה למסור לה הדירה תוך 17 חודשים - דהיינו - עד ליום 5.4.05.      

            בין לבין נקלעה החברה למשבר חמור, לבקשתה הורה ביהמ"ש ביום 8.9.04 על הקפאת ההליכים נגדה וביום 18.4.05 אושר הסדר הנושים.

            עוד בטרם אושר הסדר הנושים, אישר ביהמ"ש ביום 27.10.04 את מסירת השלמת הפרוייקט מהחברה לקבלן חיצוני [ר' בש"א 5487/04], אשר השלים את בניית הפרוייקט ומסירת הדירות לרוכשיהן.

            דירת המערערת נמסרה לה ביום 28.6.05, דהיינו - כארבעה עשר חודשים לאחר המועד שנקבע לכך מלכתחילה בהסכם עם החברה.

2.         בתביעת חוב שהגישה המערערת לנאמן בהליכי ההקפאה וההסדר, היא תבעה הם פיצוי בגין כל תקופת האיחור במסירה, וזאת בסכום של 300$ בגין כל חודש מחודשי הפיגור הראשונים ו-350$ בגין כל חודש לתקופה הנוספת.

            תביעת החוב נדחתה ע"י הנאמן, וכנגד החלטתו זו הגישה המערערת ערעור זה שבפני.

            לטענתה, אין בהליכי ההקפאה ובהוראות הסדר הנושים כדי לגרוע כי הוא זה מחובת החברה לפצותה בהתאם להוראות הסכם המכירה.

            מוסיפה היא וטוענת, כי היקלעות החברה למשבר הכספי, הליכי ההקפאה ואישור הסדר הנושים - כל אלה אינם בגדר חריגי הפטור של "כח עליון" הקבועים בהוראת ס"ק 6(ד) להסכם המכירה.

            לטענתה, גם "תקופת החסד" של 120 יום הקבועה בחוזה, אינה חלה אלא אם האיחור במסירה לא נמשך מעבר לתקופה זו, אולם שעה שאותו האיחור התמשך חודשים רבים לאחר מכן - פוקעת אותה "תקופת חסד" שבהסכם.

3.         ערעור זה, לפרטיו ולטענותיו, זהה למעשה לערעור המערערים שבפש"ר 6377/05, שעניינו בתביעת חוב זהה שהוגשה ע"י רוכשי דירה באותו הפרוייקט, באותו המועד ובאותם תאריכי מסירה ואיחור.

            הערעור הנ"ל נדחה בהחלטה מיום 16.3.06 מהנימוקים שפורטו באותה החלטה, מוצא אני כי גם דין ערעור זה להידחות.

הליכי פירוק או הקפאה המגיעים לכלל הסדר נושים, אינם מפקיעים מעיקרא את התקשרויותיה החוזית של החברה - טרם אותם ההליכים.

            ברם הליכים אלו יוצרים מערכת התחייבויות חדשה ונוספת בין החברה לבין נושיה ובין נושיה לבין עצמם.

            היטיבה להגדיר את הדברים כב' השופטת ו. אלשייך בפש"ר 1361/02 [בש"א 9258/02] כדלהלן:

"...המערכת החוזית, אף שאיננה בטלה בהכרח, נכפפת למערכת חדשה וקוגנטית, אשר מתבססת על מעמדה החדש של החברה, ככלי למיקסום פרעון החובות לנושים [ובמקרה של הקפאת הליכים, אף על הצורך להבריאה ולמוכרה כעסק חי בסיום אותם הליכים קולקטיביים].

מערכת קוגנטית זו אינה נתונה לאומד דעתם של הצדדים, אינה נבדקת על פיהם ואין הצדדים רשאים בשום מקרה להתנות עליה כולה או חלקה".

הנחת המוצא של המערערת דנן, כי הליכי הקפאת ההליכים והסדר הנושים שבעקבותיהם הותירו את התחייבויותיה החוזיות של החברה כלפי נושיה ללא שינוי כלשהו - כאילו לא התרחשו כלל ועיקר, הנחה זו נמצאת בעיני מוטעית.

            הסדר הנושים, מרגע שאושר ע"י ביהמ"ש, שינה מן היסוד את היקף התחייבויות החברה כלפי נושיה השונים - עפ"י סוגיהם וקבוצותיהם השונות - תוך פגיעה משמעותית בהיקפי הנשיה של כל אחת מקבוצות נושים אלה.

            יצויין, כי בבת עינו של ביהמ"ש בהליכים דנן - מרגע תחילת הליכי ההקפאה - היתה הבטחת השלמת הפרוייקטים השונים למגורים להם התחייבה החברה והבטחת קבלת הדירות ע"י מאות רוכשיהם.