החלטה בתיק פשר 6338/05

1. בפני מונחת בקשה מאוחדת של המבקשים כשבפועל מבקשת המבקשת 1 כי יוארך לה   המועד להגשת תביעת חוב כנגד החייב וכי למבקש 2 יוארך המועד לערער על החלטת כונס הנכסים הרשמי.

2. ביום 10.7.97 ניתן צו כינוס לנכסי החייב וביום 25.1.98 הוכרז החייב כפושט רגל והכונס הרשמי מונה כנאמן לנכסיו.

ביום 22.7.97 נשלח למבקש 2, בנק הפועלים, הודעה על מתן צו הכינוס. ביום 12.9.97  וביום 17.8.97 התקבלו למשרדי הכונ"ר התייחסויות מהבנק הנוגעות לחייב. אולם, בפועל  הגיש הבנק את תביעת החוב שלו רק ביום 9.4.00.

ביום 8.5.00 נדחתה תביעת החוב, על ידי ב"כ הכונ"ר, בשל איחור בהגשתה.

3. מסביר ב"כ המבקשים את בקשתם ומציין כי המבקשת 1 הינה עמותה שהוקמה כדי להעניק הלוואות לחברות ומפעלים וכי כל  הפעילות של העמותה נעשת באמצעות בנק הפועלים או בנק לפיתוח התעשיה. לדבריו, בפועל בנק הפועלים הוא זה אשר נותן את ההלוואות וגובה את ההלוואות. אולם במסגרת הסכמים הקיימים בין המבקשים מובטח הבנק בסכומי ההלוואה אותם הוא נותן ללוים המופנים אליו על ידי המבקשת 1 בכך שבמידה והלווה אינו מחזיר את סכום ההלוואה קיימת הזכות לבנק למשוך את יתרת סכום ההלוואה שלא נפרעה מחשבון המבקשת 1 כנגד המחאת החוב למבקשת 1, אל מול החייב.

4. טען בפני ב"כ המבקשים כי יש לנהוג עם המבקשים בדרך של לפנים משורת הדין לנוכח התקלה הטכנית שנפלה אצל המבקשים. לטענתו המשיבה 1 לא ידעה על הליכי פשיטת הרגל אשר ננקטי כנגד החייב וכי המבקש, הבנק, אשר היה לכאורה מובטח על ידי המבקשת 1 לא יידע את המבקשת 1 בדבר קיומם של הליכי פשיטת רגל נגד החייב. כך, נותרו השניים מחוץ לרכבת, הנוסעת בתיק זה מאז 1997.

5. מנגד טען ב"כ הכונ"ר כי אין כל הצדקה עינינית להעתר לבקשה לנוכח העובדה כי מעבר למכתבים, אשר נשלחו ישירות לבנק, היו פרסומים בעיתונות בדבר הליכי פשיטת הרגל בהפ נקט החייב, והדברים באו לידיעת הציבור כפי שבאו לידיעת הנושים אשר הגישו תביעות חוב בתיק זה. לפיכך, סבר כונס הנכסים הרשמי כי אין מקום לתת למבקשת 1 את הארכת המועד המבוקשת להגיש את תביעת החוב ואין מקום להעתר לבקשת המבקש 2, המבקש כיום, כ-4 שנים לאחר שניתנה החלטה בדבר דחיית תביעתו, ליתן לו אורכה להגשת ערעור על החלטת ב"כ הכונ"ר.

6. אשר למבקשת 1 - סעיף 71 (ב) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם - 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") קובע כי נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס וכי רק מטעמים מיוחדים שירשמו רשאי הנאמן להאריך את התקופה להגשת תביעת החוב. בפועל הודה ב"כ המבקשת 1 כי עד היום לא הוגשה תביעת חוב מצד המבקשת 1 וכי תביעת החוב הוגשה אך ורק ע"י הבנק. לפיכך, מקום שטרם מיצתה המבקשת את ההליכים אל מול הנאמן אין לה כל מעמד בפני בית משפט זה, אליו יכולה לבוא המבקשת רק במסגרת ערעור על החלטת הנאמן (ראה תקנה 76 (ד) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985). מטעם זה בקשתה נדחית על הסף.

אשר למבקש 2  - בנק הפועלים - קובעת תקנה 96 (א) לתקנות פשיטת הרגל כי " נושה רשאי לערער לבית המשפט על החלטת הנאמן בעניין תביעת חוב שהגיש. הערעור יוגש תוך 45 ימים מהמצאת ההחלטה לנושה".

בענייננו זה לא רק שתביעת החוב על ידי הבנק הוגשה באיחור רב ללא כל הסבר המניח את הדעת, גם הערעור, אותו מבקש הבנק להגיש על החלטת הנאמן הדוחה את תביעת החוב, הוגש באיחור רב ואין בבקשה להארכת המועד, שהניח הבנק בפני, כל הסבר המצדיק את האיחור האמור, איחור בן 4 שנים. האיחורים המלווים את התנהלות הבנק בתיק זה מלמדים אך על זילוט בוטה בהליכי בית משפט.

קביעת מועדים ומסגרות זמנים במסגרת החוק והתקנות באה, בין השאר, כדי להבטיח את המסגרת הדיונית של כל הליך משפטי. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בהליכי פשיטת רגל כאשר קיימת חשיבות לסופיות תמונת החוב אשר תאפשר לחייב ולנושים לכלכל את ענייניהם בהתאם.

7. לאור כל האמור לעיל בקשות המבקשים להארכת המועד כמפורט לעיל - נדחות מהטעמים שפרטתי לעיל.

ניתנה היום א' בחשון, תשס"ו (3 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

006338/05פשר055 בת-שבע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: