החלטה בתיק פשר 6306/05

1.         המערער היה בין מגישי הבקשה לפירוק החברה, שהוגשה ביום 15.7.03.

ביום  29.3.04 ניתן צו לפירוק החברה. המערער לא הגיש הוכחת חוב במועד ופנה ביום 2.5.05 לכונ"ר, בתפקידו כמפרק, להאריך המועד להגשת הוכחת החוב. משנדחה, הגיש הערעור שבפני.

2.         המועד האחרון להגשת הוכחת החוב היה 23.9.04. הנימוקים המיוחדים עליהם סומך המערער בקשתו ואשר לטעמו מהווים טעם מיוחד הם כדלקמן:

א.      בשבועות שקדמו להגשת תביעת החוב היה המערער נתון בקלחת אישית משפטית, משאשתו הגב' נחמה רונן, ח"כ ומנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה לשעבר, נחקרה בחשד לעבירות שוחד והמתינה להחלטת פרקליט המדינה בענינה, שניתנה ביום 31.10.05 ועד אז לא היה פנוי להגשת הוכחת החוב.

ב.      ביום 8.10.04 נקלעו המערער ובני ביתו לתאונת דרכים קשה.

שילוב זה הסיח דעתו מכל דבר וענין שלא היה קשור במישרין לשני אלה, כך גם לא השיב לפניות חוזרות ונשנות של בא כוחו בטלפון ובכתב לגבי המועד להגשת הוכחת החוב, עד כי בא כוחו הגיש נגדו תביעה כספית ביום 9.12.04.

3.         הכונ"ר מתנגד לבקשה, משהטעם המיוחד לו טוען המערער, מתייחס לשבועות האחרונים לפני חלוף המועד להגשת תביעת החוב. התאונה של יום 8.10.04 אינה רלוונטית, מכיוון שארעה לאחר המועד להגשת הוכחת החוב.

4.         בחקירת המערער התברר שהטעמים המפורטים בבקשה, לא הם שהיוו הבבסיס לאיחור בהגשת התביעה, אלא שבפועל לא אצה דרכו של המבקש להשיג המסמכים הדרושים להגשת הוכחת החוב וכדבריו: "אני מסכים שאני אחראי לסחבת אבל הכל היה כרוך בטרדות היום יום" (עמ' 2 ש' 19-20). מאשר שבחודש יוני 2004 הגיע למשרד עוה"ד וחתם על הוכחת חוב אבל עדיין חסרו לו מסמכים ועוה"ד הבהיר לו את רמת הדחיפות, אך לא טיפל בהשגת המסמכים מכיוון "שהיה מדובר בעבודה חדשה, במילואים ארוכים. אני מודה שבקטע הזה הנושא היה מעוכב אצלי" (עמ' 6 ש' 5-6).

            בחקירה גם טען שבקיץ היה במילואים כשלושה וחצי שבועות בהיותו סא"ל ושירת בגוש קטיף. כשחזר מהמילואים "עיקר ההתעסקות היתה לעשות סדר בעבודה ואז הגיעו החגים" (עמ' 3 ש' 11-15). ענין המילואים כלל לא בא בתצהיר כטעם מיוחד לאי הגשת הוכחת החוב, אלא עלה  רק במהלך החקירה.

            מאשר שגם בחודש פברואר 2005, לאחר שהתאושש קמעא מתאונת הדרכים וחזר לחיי שגרה לא מצא לנכון לפנות לעוה"ד להשלים את תביעת החוב (עמ' 4 ש' 8-9).

כשנשאל מדוע טרם צאתו למילואים, לא פנה לסוכן הביטוח לקבל המסמכים השיב: "שעשיתי פניה אבל לא מספקת כי היו דברים יותר דחופים..." (עמ' 6 שורות 9-12). כשהשתחרר מהמילואים בחודש אוגוסט, היה צריך לחזור כמה שיותר מהר לעבודה (עמ' 6 שורות 14-15). ובהמשך: "אני מודה שהסחבת הארוכה זה לא היה בסדר. אני מודה שפשעתי בסחבת הזו" (עמ' 6 שורה 16).

גם לבקשה להארכת המועד, לא צורפו כל המסמכים וכשנאמר לו שיכול לפעול באותה צורה בזמן אמת משיב "שלא התכחשתי לכך" (עמ' 7 שורות 7-8). ובסוף דבריו אמר מיוזמתו "אני מודה שהסחבת בצורה היבשה כשמסתכלים על התאריכים היא מאד ארוכה וקשה לי להסביר רמת הלחצים בתקופה מסויימת" (עמ' 8 שורות 3-1).

מחקירת המערער התברר למעשה, שהנימוקים שפורטו בתצהיר לא היוו את הסיבה לאי הגשת הוכחת החוב במועד, אלא שמדובר בסדרי עדיפויות אותן בחר המערער. מבחינתו היו דברים חשובים יותר מאשר הנסיון לאתר המסמכים החסרים.

5.         כדי להאריך המועד, יש צורך בטעמים מיוחדים, כאשר מדובר במהות ולא בפן הטכני של סדרי הדין.

            בפש"ר 239/97 (בש"א 18584/01) לבידי זהב נ. שדה [לא פורסם], קבעה כב' השופטת אלשיך כי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל מציב רף קשיח להגשת תביעות אשר מעבר לו אובדת זכות הנושים, אף אם החוב אינו שנוי במחלוקת מן הבחינה העובדתית. "כל שניתן לעשות במקרים מתאימים, הינו פרשנות מקילה יותר של חריג 'הטעמים המיוחדים' אולם את רצון המחוקק יש לכבד, קרי לשמור על כך כי 'הטעמים המיוחדים' ישארו בגדר חריג, ולא יהפכו לכלל, על דרך של פרשנות".

אין עוררין כי המערער ידע על צו הפירוק ועל סד הזמנים הנתון להגשת תביעת החוב והדבר אף הובהר לו על ידי בא כוחו.

המערער לא הצביע על כל טעם מיוחד. נהפוך הוא, הוא אישר שמדובר בסחבת ובסדרי עדיפויות שונים שעמדו בפניו באותה עת. מעדותו מתברר כי תביעת החוב לא היתה בראש מעיניו והמעט שהיה חסר לצורך השלמת תביעתו, נמנע מלהשלים מפאת סדרי עדיפויות שקבע לעצמו. רק לאחר שאויים המערער בתביעה שהגיש בא כוחו, "התעורר מתרדמתו" וחזר ויצר קשר עימו לעצירת התביעה ולהמשך טיפול בתביעת חובו.

6.         לא ניתן כל הסבר מדוע לא הוגשה הוכחת החוב ללא המסמכים שחסרו כשניתן היה לצרף המסמכים במועד מאוחר יותר. הא ראיה שגם לערעור שבפני לא צורפו מלוא המסמכים.

7.         עוד טוען המערער לאפליה משאיפשר הכונ"ר לגב' עינת בן-עמי, שעבדה עם המערער להגיש תביעת חוב ביום 24.1.05, למרות האיחור הממושך. הכונ"ר השיב שלא אישר מתן ארכה לגב' בן-עמי, מהסיבה שטרם הגישה בקשה כזו וכי תביעת חובה טרם נבדקה. גם אם אישר הכונ"ר הארכת מועד לגב' בן-עמי, הרי הטעמים לכך לא הובאו בפני ולא אוכל להתייחס אליהם.