החלטה בתיק פשר 612/03

1.         בפני בקשת חייבת להכרזתה כפושטת רגל.

ביום 14.12.03 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת על פי בקשתה בגין חובות מוצהרים בסך 459,568 ש"ח ל - 15 נושים.

על החייבת הושתו תשלומים בסך 800 ש"ח לחודש החל מיום 1.2.04. תשלומים אלו הופחתו למשך תקופה קצרה לסך 500 ש"ח לחודש.

על פי חוות דעת הכונס הרשמי שהוגשה על פי סעיף 18 ד' לפקודת פשיטת הרגל (להלן: "חוות דעת הכונ"ר") הוגשו נגד החייבת שתי תביעות חוב בלבד על סך כולל בגובה 57,675 ש"ח, אם כי לאחר הגשת חוות הדעת הוגשה, באיחור, תביעת חוב שלישית. 

במועדים 28.2.04 ו - 5.5.04 התקיימו אסיפות נושים בענינה של החייבת.  החייבת נכחה בשתי האסיפות אך לא הייתה נוכחות מטעם הנושים.

החייבת הגישה הצעת פשרה ומו"מ לגבי הסדר נושים - נכשל. 

2.         לטענת החייבת, חובותיה נובעים מכספים אשר הועברו על ידי בעלה לאחיו ולאמו, מתוך ניסיון לסייע  לאח בניהול עסקו של האח (חנות בגדים) ולחלצו מחובות. לטענתה, הם סברו כי מדובר בקשיים עסקיים בלבד עליהם ניתן להתגבר. בדיעבד הסתבר כי האח ניצל את עזרתם והשתמש בשיקים אשר הועברו אליו גם לתשלום חובות הימורים.  

3.         מחוות דעת הכונ"ר, ותגובתו לתגובת החייבת,  עולים הממצאים הבאים:

3.1        החייבת נקלעה לחובותיה עקב שימוש של בעלה בפנקסי שיקים המשוכים מחשבונה הפרטי. בעלה של החייבת מסר לאחיו פנקס שיקים שלם של החייבת חתום על ידה וריק, וכן מסר שיקים שלה תחת שיקים אחרים של אחיו ואמו. החייבת לא פיקחה על סכומי הכסף המוצאים בעקבות שיקים אלו ולא בדקה אם יש להם כיסוי.

3.2        החייבת טענה כי בעלה הפעיל דוכן בגדים בשוק והתפרנס בצורה סבירה  מדוכן זה, אך כאשר ראה כי חנות הבגדים של האח עומדת להתמוטט סגר את הדוכן והצטרף לניהול חנות הבגדים. לאחר מכן, חנות הבגדים נמכרה והבעל נותר לעבוד בחנות כשכיר.

החייבת טענה כי חנות הבגדים נמכרה תמורת 120,000 ש"ח, אך לאחר שנטען כי לא הומצאה כל אסמכתא לעניין המכירה, הוצגה קבלה על מכירת מלאי בסך 40,000 ש"ח, ונמסר כי זהו ערך המכירה. לדעת הכונ"ר, לא ניתן לשלול את האפשרות כי הצהרת החייבת הן באשר למכירת החנות והן באשר להכנסותיה והכנסות בעלה אינה נכונה.

3.3        הדוחו"ת הכספיים לגבי השנים 1997 עד 2001 מעידים על הכנסה שנתית ממוצעת, לחייבת ובעלה,  בגובה כ- 37,000 ש"ח, ובשנים הקודמות לכך הכנסה בגובה כ- 5,000 ש"ח לשנה בלבד. הכנסה זו אינה תואמת את הצהרות החייבת על מצב כלכלי איתן קודם למתן הסיוע הכלכלי לאח.  נתונים אלו מעלים חשד כי  החייבת ובעלה לא דיווחו דיווחי אמת למס הכנסה והעלימו הכנסות.

3.4        החייבת ניסתה להגיע להסדרים שונים עם נושיה גם לאחר מתן צו הכינוס, תוך שקיימת טענה מצד אחד הנושים כי החייבת הסתירה ממנו את מתן הצו והטעתה אותו.

3.5        לאור האמור לעיל, סבור הכונ"ר כי אין ליתן לחייבת צו פשיטת רגל.

4.         בתגובת החייבת לחוות דעת הכונ"ר, הגיבה החייבת כדלהלן:

4.1        אשר למסירת שיקים לבעלה: טענה כי בעלה והיא מקיימים את חשבונה כחשבון משותף מאז נישואיהם בשנת 1992 כאשר הבעל מעולם לא הכזיב אותה ומעולם לא פעל בניגוד לאינטרסים ולצרכים של המשפחה. לטענתה, בעלה עבד מאז נישואיהם ופרנס את המשפחה בהצלחה בלי ליצור חובות.  לבעל לא היה חשבון בנק אחר במשך כל שנות החיים המשותפות והחשבון המשיך לפעול באותו אופן הן בשנים הטובות והן בשנים בהם נתקלו בקשיים כלכליים. לכן, סביר היה כי כאשר סייע לאחיו ייעשה זאת מתוך אותו חשבון בו פעל במשך שנים רבות קודם לכן.

4.2        באשר למכירת החנות והמשך העבודה בה: החנות נמכרה תמורת 40,559 ש"ח כולל מע"מ, סכום אשר שימש כולו להחזר חובות, ומתוך רצון להגיע להסדר עם הנושים. הקונה מוכר לבעל וחלק מההסכם היה כי הבעל ימשיך לנהל את החנות כשכיר לאחר המכירה ואילו הקונה יוכל להתרכז בעסקיו הנוספים.

4.3        לגבי תום הלב ביצירת החובות: לא הייתה כל כוונה להטעות נושים או להתחמק מתשלום. ההסתבכות לא נבעה מכישלון עסקי אלא מתוך פעולת החייבת ובעלה לסייע לבני משפחתם להחזיר את חובותיהם לנושים. החייבת נטלה על עצמה את ההתחייבות הכלכלית מתוך סולידאריות משפחתית ואמונה כי ניתן להתגבר על המשבר הכלכלי שנוצר.

4.4.       לגבי התנהלותה מול הנושים: לטענת החייבת, עשתה ככל יכולתה כדי להגיע להסדר עם הנושים, היא מנהלת את ההליך ביושר ובתום לב, התייצבה באסיפות הנושים ובחקירה, אינה צוברת חובות נוספים, יצאה לעבוד תוך מיצוי כושר השתכרותה ואינה מנהלת רמת חיים גבוהה.

דיון