החלטה בתיק פשר 6030/05

1.                   בפני מונחת בקשת החייבת להכריז עליה כפושטת רגל. ב"כ הכונס הרשמי התנגד להכרזת החייבת כפושטת רגל בטענה כי בקשתה להכרזתה כפושטת רגל נגועה בחוסר תום לב  בהסתרת מידע וכי לכאורה לא הוכח כי אין החייבת מסוגלת לפרוע את חובותיה. גם הנושה "טן" חברה לדלק בע"מ, אשר התייצב לדיונים, התנגד להכרזת החייבת כפושטת רגל בטענה כי החייבת מבקשת בדרך זו להתחמק מפרעון חובותיה לנושים תוך פגיעה קשה בנושים כשהתנהלותה נגועה בחוסר תום לב מעצם הסתרת המידע מפני כונס הנכסים הרשמי ומפני הנושים  בנוגע ליכולותיה הכלכליות והן לנוכח ניהול אורחות חיים המלמדים לכאורה על יכולת כלכלית לעמוד בפרעון חובותיה לנושים.

2.                   ביום 25.1.05, ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, על פי בקשתה, והכונס הרשמי מונה לכונס נכסיה. בעת מתן צו הכינוס הוטל על החייבת תשלום חודשי לקופת הנושים בסך של 500 ש"ח צמוד למדד. בעת הגשת הבקשה למתן צו כינוס והכרזתה כפושטת רגל, הצהירה החייבת כי חובותיה הידועים לה ביום הגשת הבקשה הינם בסך של  453,427 ש"ח ומספר נושיה 5. 

3.                   החייבת, ילידת 1973, הינה אם חד הורית, מתגוררת עם בנה בן ה-11 בשכירות בדירת מגורים ברחוב שבט לוי 16 רובע יב' אשדוד ומשלמת דמי שכירות בסך השווה ל-510 דולר לחודש. לטענת החייבת, בשנת 1992, בעודה חיילת נישאה היא לבעלה, סעדיה בן סימון, ובשנת 1994 נולד ילדם המשותף. בני הזוג רכשו דירה באשדוד ולאחר מכן מכרו את הדירה ובנו בית באזור ח' באשדוד כאשר חודשיים לפני המעבר לבית החדש התגרשו בני הזוג. לדברי החייבת הבית החדש נמכר לאחר שמונה כונס נכסים על הנכס מאחר ולא שולמו תשלומי משכנתא. בשנת 1997 התגרשה החייבת מבעלה ועברה להתגורר בבית הוריה בשל העדר יכולת כלכלית לעמוד ברשות עצמה. בשנת 1996 החלה החייבת לעבוד כשכירה בחברת הובלות בתחום התובלה היבשתית ולאחר כחודשיים ניהלה את סניף אשדוד. 4 שנים לאחר מכן, נסגר הסניף והחייבת נותרה ללא עבודה.

בשנת 1999 הוקמה חברת "אורי שרותי שינוע בע"מ" ח.פ. 512745738                (להלן: "החברה"), אשר נרשמה ביום 14.2.99. נכון להיום בעלי המניות בחברה הינם אריה שוורץ (מחזיק 98% ממניות החברה) ואשר בראונשטיין (מחזיק 2% ממניות החברה). החייבת רשומה כדירקטורית בחברה יחד עם שלום סרוסי. החברה פעלה בענף ההובלה באמצעות קבלני משנה, משאיות וכלי רכב. החברה הפסיקה את פעילותה בשנת 2002. לטענת החייבת זכתה החברה במכרז של "אל-על" לתקופה של 6 שנים אולם, סניפי טרום הטיסה נסגרו וביניהם הסניפים אשר בהם היתה מעורבת החברה, מצב אשר הביא להתערערות כלכלית של החברה ואף לסכסוך בין השותפים. לטענת החייבת מאחר ולא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה השוטפות מסרה היא את חלקה בחברה לאשר בראונשטיין, אחד מבעלי המניות בחברה. בתמורה, קיבלה החייבת מן החברה משאית איווקו משנת ייצור 1996 וזאת כדי לנסות להמשיך להתפרנס אולם לא צלחה. לדבריה, ביום 1.3.03 נלקחה ממנה המשאית מכח עיקול אשר הוטל במסגרת הוצאה לפועל.

החייבת בחקירתה הסבירה כי כיום, על פי הרישומים הקיימים ברשם החברות אין היא רשומה כבעלת מניות בחברה, אולם בעבר היתה רשומה היא כבעלת מניות. אז החזיקה ב-99 ממניות החברה אותם העבירה מאוחר יותר לאריה שוורץ.

4.                   מן הדו"ח המשלים אותו הגיש ב"כ הכונס הרשמי, ומחקירתה של החייבת מעל דוכן העדים, עולה כי החייבת החלה לעבוד, החל מיום 2.5.05 בחברת גלובוס בע"מ, העוסקת בהעברת חפצים אישיים ועסקיים בארץ ומהארץ לחו"ל וכן במתן שרותי אחסנה. החייבת עובדת בתפקיד של סדרנית עבודה ומשתכרת בממוצע כ-8,200 ש"ח ברוטו לחודש ונותר לה כ-7,000 ש"ח נטו. על פי דו"ח הכנסות והוצאות שהגישה החייבת נמצא כי מעבר להכנסתה ממקום העבודה משלם לה בעלה לשעבר מזונות עבור בנם המשותף בסך של 1,000 ש"ח לחודש וכן מקבלת היא קצבת ילדים עבור בנה הקטין בסך של 122 ש"ח. הוצאותיה בגין שכר הדירה, שיעורים לילד, תרופות, נסיעות כלכלה וביטוחים מגיעים לסך של כ- 5,000 ש"ח לחודש.

החייבת מודה כי הינה עושה שימוש לצרכיה האישיים בכלי רכב מסוג מרצדס C-220 משנת ייצור 1996, הרשום בבעלותה אחיה מאז 21.5.03, ולדבריה מאחר ואחיה מקבל רכב מהעבודה העמיד הוא לרשותה את כלי רכבו ללא כל הגבלה. לדבריה הרכב מבוטח בביטוח צד ג' בלבד מאחר ואין באפשרותה לבטח את הרכב ביטוח מקיף. אשר למשאית האיווקו, מדווח ב"כ הכונס הרשמי כי על כלי הרכב הנדון נרשם משכון לטובת הבנק הבינאלומי הראשון בע"מ ואשר במסגרת הליכי הוצאה לפועל נתפס כלי הרכב לצורך מימושו.

5.                   לאחר שחזרתי ועיינתי בבקשת החייבת ובתגובת כונס הנכסים הרשמי כמו גם ב"כ הנושה ולנוכח הפרטים המפורטים לעיל , סבורתני כי אין כל הצדקה בנסיבות העניין להכריז על החייבת כפושטת רגל. שוכנעתי כי החייבת בהכנסותיה החודשיות יכולה לפרוע את חובותיה לנושים גם אם הדבר יקח שנים ארוכות. מדובר בבחורה צעירה הכשירה לעבודה ובפועל נהנית מהכנסה חודשית בסך העולה על 8,000 ש"ח לחודש. על פי הדווח שהגישה ובהערכה כללית הוצאותיה החודשיות אינן עולות על סך של  5,000 ש"ח. חישוב פשוט מלמד, כי החייבת מסוגלת להפריש סך של כ-3,000 ש"ח בחודש לטובת הנושים ולסלק את חובותיה בטווח של כ-  15 - 10 שנים. רבים מן הציבור עומדים בהחזר הלוואות שכזה לאורך שנים ואין בכך על פניו ובנסיבות הענין הצדקה להכריז על החייבת כפושטת רגל.

בנוסף, מצאתי כי התנהלותה של החייבת עובר להגשת הבקשה ומאז מתן צו הכינוס ועד היום נגועה בחוסר תום לב.

סעיף 18 ה' לפקודת פשיטת הרגל מחייב את בית המשפט לבחון את תום ליבו של המבקש להכריז עליו כפושט רגל שכן, זהו אחד ממרכיבי היסוד של הליכי פשיטת הרגל (ראה רע"א 2282/03 ראובן גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נח (2) 810.)

במקרה דנן, נמצא כי החייבת הסתירה מפני הנושים וכונס הנכסים הרשמי מידע חשוב ומהותי אודות הכנסותיה החודשיות ואף הרחיקה לכת והעזה לחתום על תצהיר עדות, בתמיכה לבקשתה להפחית את התשלומים החודשיים לקופת הכונס הרשמי, בעת שכבר החלה לעבוד ולהשתכר שכר כה גבוה.  גם העובדה כי החייבת עושה שימוש בכלי רכב יוקרתי מסוג מרצדס, הגם שהוא רשום בבעלות אחיה, מעורר את החשד כי מדובר ברשום בעלות פיקטיבי וכי בפועל הרכב אשר נמצא ברשותה 24 שעות ביממה שייך לה.

גם בחקירתה אל מול כונס הנכסי הרשמי, נמצא כי אין היא מוסרת מידע מדוייק לכונס הנכסים הרשמי. ציין ב"כ הכונס הרשמי  בחוות דעתו כי לשאלה פשוטה אותה הפנה אל החייבת, במהלך חקירתו, והיא כיצד הגיעה מאשדוד לבאר-שבע למשרדי הכונס הרשמי,  השיבה החייבת כי עשתה כן באמצעות רכבת ישראל ושילמה מחיר נסיעה של 6.9 ש"ח וכי זמן הנסיעה מאשדוד לבאר-שבע לקח לה כ-40 דקות.

אלא, שבבדיקה פשוטה אותה ערך ב"כ הכונס הרשמי נמצא כי דבריה אלה נגועים בדברי שקר. תחילה, אין בקיים כל  קו  רכבת המחבר ישירות את העיר אשדוד לבאר-שבע וכי בפועל ניתן להגיע מאשדוד לבאר-שבע, באמצעות רכבת ישראל רק בדרך של נסיעה מן העיר אשדוד לעיר לוד ומשם להחליף רכבת לבאר-שבע כשזמן הנסיעה בדרך זו לכיוון אחד מגיע לשעתיים ומחיר הנסיעה בכיוון אחד הוא 31.5 ש"ח.

6.                   מכל הטעמים הנ"ל, הן יכולתה של החייבת לפרוע את חובותיה, וגם אם הדבר יקח שנים רבות, והן חוסר תום ליבה המלווה את התנהלותה ערב הגשת הבקשה ולאורך הזמן שחלף ממתן צו הכינוס ועד היום, הנני סבורה כי אין מקום להכריז על החייבת כפושטת רגל. צו הכינוס אשר ניתן בעניינה מבוטל לרבות כל הצווים אשר ניתנו במסגרתו.

ניתנה היום כ"א באדר, תשס"ו (21 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

006030/05פשר055 בת שבע אביגל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: