החלטה בתיק פשר 584/06

1.         בפניי בקשת חייב למתן צו כינוס.

רקע כללי

2.         החייב, יליד 1979, נשוי ואב לקטינה כבת שנתיים וחצי. בעבר ניהל החייב עסק למחשבים בכפר עראבה.

3.         בבקשתו הצהיר החייב על חובות בסך 624,471 ש"ח ל-27 נושים. לטענתו תלויים ועומדים נגדו 27 תיקי הוצל"פ, לא נערכה לו חקירת יכולת והיו לו שני תיקי איחוד שפוזרו בשל אי עמידה בצו התשלומים.

            בתצהיר הנלווה לבקשתו, טען החייב כי החובות במקור הם חובות של אחיו הגדול מג'די (להלן: מג'די), שהיה בעל עסק בתחום המחשבים. כשפתח מג'די את העסק הסכים החייב שהעסק יפתח על שמו. לאחר שהעסק התמוטט, ירד מג'די מהארץ כשהוא משאיר אחריו את כל החובות. טרם עזיבתו שיכנע מג'די את החייב שהוא נוסע לחופשה קצרה ועל מנת שיוכל לצאת את גבולות המדינה הסכים החייב לערוב לחובותיו בהוצל"פ. מאז, טוען החייב, הנושים רודפים אחריו בגין חובותיו של אחיו.  

4.         ב-26.2.07 התקיים דיון בבקשת החייב.

            במהלך הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם בכתבי התגובות לבקשה.

טענות הצדדים

5.         הכנ"ר מתנגד למתן צו כינוס לנכסי החייב. לטענת הכנ"ר, מתצהיר החייב עולה כי זה אינו מעוניין בפירעון חובותיו. כך למשל, החייב אינו מסכים לוותר על המגרש והבית שבו הוא מתגורר לטובת נושיו; החייב העביר רכב שהיה בבעלותו לצד שלישי על אף שרכב זה היה מעוקל; לחייב ולאשתו הכנסות בלתי מדווחות וזאת לנוכח הפקדות כספים לחשבונה של האישה. עוד לטענת הכנ"ר, החייב נהג ונוהג בחוסר תום לב כשחתם על ערבויות בעודו מסובך בחובות וגם הוכח שהפקיד כספים בתוכנית חסכון במקום להעביר כסף לנושים. החייב ואשתו הינם צעירים ובריאים ולא ברור מדוע אינם עובדים במשרה מלאה על מנת להגדיל את הכנסותיהם.

            בדיון בפניי שב ב"כ הכנ"ר וציין: "אנו לא נותנים אמון בגרסת החייב".

6.         החייב טען בין השאר, כי אין יסוד לעמדת הכנ"ר לפיה הוא מעלים נכסים והכנסות. החייב צירף מסמכים ופרטים נוספים לבקשת הכנ"ר, המוכחים זאת. החייב מעוניין לפרוע חובותיו אך אינו יכול להרשות לעצמו לוותר על המגרש והבית, שכן אין לו מקום מגורים חליפי לשכן בו את משפחתו. יחד עם זאת, הוא מוכן לשקול ויתור על הבית בהמשך ההליך, בהתאם לאפשרויות שיעמדו בפניו.

7.         בתגובתו טוען החייב כי רק בחודש 06/99 סיים את לימודי התיכון. בגיל כה צעיר אין זה הגיוני שיזם מעשי מרמה והונאה של נושים. החייב כאמור היה תלמיד תיכון כשהחל להסתבך כלכלית. הוא עשה טעויות הנובעות מחוסר ניסיון ומאי הבנת משמעותם של הליכי ההוצל"פ שנפתחו נגדו, כמו גם חתימה על כתבי ערבות לטובת אחיו.

לעניין העברת הרכב המעוקל, לטענת החייב, נאלץ למכור את הרכב תמורת סכום מזערי של 3,500 ש"ח מחמת מצבו הכלכלי בזמן שאשתו היתה בהריון. הרכב לא הועבר ו/או הוברח לצד שלישי אלא נמכר שעה שהקונה ידע כי על הרכב רובץ עיקול.

אשר להפקדת הכספים, אשתו היא זו שלרוב הפקידה את הכספים בחשבון המתנהל על שמה. עסקינן בכספים בסכומים של כמה אלפי שקלים בודדים, שהועברו להם מקורבי משפחה. בניגוד לנטען בתגובת הכנ"ר, החייב המציא את כל האסמכתאות לעניין ההפקדות. החייב מוסיף וטוען כי אינו יודע אל נכון כמה כסף מופקד בתוכנית החיסכון. "האישה ניהלה תוכנית חיסכון מחשבונה הפרטי גם לפני שנתיים או יותר מיום שהתחתנו, האישה החליטה להמשיך בהפקדות לתוכנית החיסכון לילדנו בעתיד".  

עוד מציין החייב כי לאחרונה החל לעבוד במשרה חלקית בעסק שמפעיל חבר שלו, בשכר התחלתי של כ-900 ש"ח. בדיון בפניי טען החייב כך: "מצאתי עבודה בכפר בתור טכנאי מחשבים, בחנות בשם דיגיטל. אני עובד כמה שעות ביום ומשתכר 900-1,000 ש"ח". כן טוען החייב כי שכרו צפוי לעלות עם הגידול בהיקף המכירות. גם אשתו הגדילה הכנסותיה וכעת היא משתכרת כ-2,000 ש"ח בחודש, לעומת 900 ש"ח שהשתכרה במועד הגשת הבקשה.

דיון ומסקנות

8.         בבואו לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, ואף קודם לכן בעת שהוא מורה על צו כינוס נכסים, שומה על ביהמ"ש ליתן דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (לוין וגרוניס, מהד' שנייה, עמ' 169).

9.         השיקולים שיביא ביהמ"ש בחשבון לעניין זה הם רבים ושונים. בין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות - האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה.    

ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל - שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב.

10.        הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכונ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכונ"ר, צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת הרגל.

וראו: ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' הכונס הרשמי, פ"ד מח (1)45; ע"א 5178/92 סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי, פ"ד מט (1)435; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נז (4)197; פש"ר (מחוזי-חי') 514/03 קרן עמית ואח' נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2004(3) 2871 (ניתן ביום 15.8.04); פש"ר (מחוזי-חי') 343/00 איגר נ' הכונס הרשמי, פדאור (לא פורסם) 3(1) 275; פש"ר (מחוזי-חי') 230/01 אגא עלי נ' הכונס הרשמי, פדאור 02 (3) 207 (ניתן ביום 30.1.02).

11.        האמור לעיל בנוגע לשיקולי ביהמ"ש בבואו להכריז על פשיטת רגל נכון, מטבע הדברים, גם בשלב כינוס נכסי החייב. לדוגמה, אם השתכנע ביהמ"ש כי אותו חייב היה חסר תום לב ביצירת החובות ואיננו נכון לשתף פעולה עם הכנ"ר, אזי אין טעם ליתן צו כינוס נכסים, כאשר ממילא לא יעלה בידו להרים את הנטל המוטל עליו בשלב ההכרזה על פשיטת רגל. בפרט הדבר נכון כשמוגשת בקשה נוספת לפשיטת רגל ע"י החייב. קרי, כשכבר נצברו ממצאים וראיות מהליכים קודמים, לרבות קביעות שיפוטיות בסוגיית תום הלב.