החלטה בתיק פשר 554/06

1.         בפניי בקשת החייבת  למתן צו כינוס.

2.         החייבת ילידת 1966, גרושה ואם ל-3 ילדים, שניים מהם בגירים. בבקשתה הצהירה על חובות בסך 197,040 ש"ח ל-28 נושים.

3.         לאחר הדיון בבקשה הוסיפו הצדדים טענות בכתב והסכימו למתן החלטה על סמך החומר המצוי בתיק.

טענות הצדדים

4.         הכנ"ר מתנגד למתן צו כינוס. זהו הליך פשיטת רגל שני מטעם החייבת. לטענת הכנ"ר ההליך הקודם (פש"ר 417/02) בוטל לאחר שהחייבת "ניצלה את הליכי פשיטת הרגל לרעה, בכך שלא שילמה לקופת הפש"ר ולו תשלום אחד, לא הופיעה לאסיפות נושים שהתקיימו בעניינה וכן לא המציאה מרבית המסמכים הנדרשים". לפנים משורת הדין, הסכים בשעתו הכנ"ר לתת לחייבת אורכה נוספת, אך היא לא פעלה כנדרש וב-29.3.04 בוטל צו הכינוס סופית.

מהבקשה עולה כי מרבית החובות הם אותם חובות שהיו מושא הבקשה הראשונה. החייבת גם לא הצביעה על כל שינוי נסיבות המצדיק פתיחה מחודשת של ההליך.

5.         החייבת טענה בתגובה כי ההליך הקודם בוטל עקב חוסר שיתוף פעולה מצידה ולא בהעדר תום לב. חוסר שיתוף הפעולה נבע מנסיבות אישיות קשות שפקדו אותה - החייבת מצאה עצמה מגורשת מבית הוריה לאחר פטירתו של האב ועל כן לא יכלה להמציא מסמכים בעניינם של הוריה ולא השכילה או היתה יכולה להתייצב לאסיפות נושים.

6.         תשובת הכנ"ר לתגובת החייבת, הנושאת חותמת "נתקבל" מיום 1.2.07, הובאה בפניי אך ביום 5.6.07. אליבא הכנ"ר, אין באמור בתגובת החייבת כדי לשנות את עמדתו. הבקשה אינה מגלה נסיבות חדשות או חריגות המצדיקות פתיחת התיק מחדש. לחייבת היה את יומה אך היא בחרה פעם אחר פעם לנצל את ההליך לרעה וזאת, חרף ההזדמנויות שניתנו לה.

דיון ומסקנות

7.         בבואו לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, ואף קודם לכן בעת שהוא מורה על צו כינוס נכסים, שומה על ביהמ"ש ליתן דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (לוין וגרוניס, מהד' שנייה, עמ' 169).

8.         השיקולים שיביא ביהמ"ש בחשבון לעניין זה הם רבים ושונים. בין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות - האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה.    

ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל - שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב.

9.         הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכונ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכונ"ר, צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת הרגל.

וראו: ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' הכונס הרשמי, פ"ד מח (1)45; ע"א 5178/92 סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי, פ"ד מט (1)435; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נז (4)197; פש"ר (מחוזי-חי') 514/03 קרן עמית ואח' נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2004(3) 2871 (ניתן ביום 15.8.04); פש"ר (מחוזי-חי') 343/00 איגר נ' הכונס הרשמי, פדאור (לא פורסם) 3(1) 275; פש"ר (מחוזי-חי') 230/01 אגא עלי נ' הכונס הרשמי, פדאור 02 (3) 207 (ניתן ביום 30.1.02).

10.        האמור לעיל בנוגע לשיקולי ביהמ"ש בבואו להכריז על פשיטת רגל נכון, מטבע הדברים, גם בשלב כינוס נכסי החייב. לדוגמה, אם השתכנע ביהמ"ש כי אותו חייב היה חסר תום לב ביצירת החובות ואיננו נכון לשתף פעולה עם הכנ"ר, אזי אין טעם ליתן צו כינוס נכסים, כאשר ממילא לא יעלה בידו להרים את הנטל המוטל עליו בשלב ההכרזה על פשיטת רגל. בפרט הדבר נכון כשמוגשת בקשה נוספת לפשיטת רגל ע"י החייב. קרי, כשכבר נצברו ממצאים וראיות מהליכים קודמים, לרבות קביעות שיפוטיות בסוגיית תום הלב. 

מן הכלל אל הפרט

11.        הטיעון היחיד שהעלתה בפניי החייבת כנימוק לפתיחה מחודשת של התיק, כמו גם הסבר למחדליה בהליך הקודם, הוא שדעתה דאז היתה מוסחת בשל נסיבות ואירועים חיצוניים לפשיטת הרגל. כיום טוענת חייבת שהיא חיה "חיים נורמאליים". היא עובדת לפרנסתה ב"מכבי" שירותי בריאות, מכלכלת את שלושת ילדיה ולמעשה "תעשה את הכל ע"מ לעמוד בצו הכינוס".

12.        לא שוכנעתי כי החייבת הצביעה על עובדה חדשה לגמרי או נסיבה יוצאת דופן שלא הייתה בפני ביהמ"ש בהליך הקודם; נסיבה, שתצדיק גרירת הנושים להליך מחודש, שעשוי להביא לתוצאה שונה.

13.        הלכה היא שבימ"ש זה לא יידרש להליך פשיטת רגל בגלגול שני, אלא אם כן הוצגה בפניו תשתית מספקת, המצדיקה לכאורה סטייה מכלל סופיות הדיון ומעשה בית-דין. בפש"ר (מחוזי-חי') 393/01 תשובה אליהו נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(3), 4657, נפסק כי:

"כוונת החקיקה אשר אפשרה פתיחה מחודשת של הליך פשיטת רגל היתה לאפשר לחייב אשר בקשתו נדחתה להעלות שוב בקשה וזאת בשים לב לאפשרות שמצבו הכלכלי יתדרדר שוב. ואולם, אין לראות את כוונת החקיקה לאפשר בקשה חוזרת גם ככוונה לחתור תחת העקרונות הבסיסיים של סופיות הדיון. הפרשנות התכליתית צריכה להוביל אל המסקנה כי פתיחת הליך חדש, לאחר שבקשה קודמת נדחתה, תהיה אפשרית רק בשינוי נסיבות המצדיק הליך פשיטת רגל חדש".

ודוק: פש"ר (מחוזי-חי') 732/04 בוז כמאל נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2005(2) 538; פש"ר (מחוזי-חי') 124/04 (בש"א 2257/04) בחוס פארג' נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו - ניתן ב-27.5.04).